פרשת וישב

1. "אלא תולדות יעקב" (בראשית לז, א).

פירש"י: "..ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלווה, אומר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא אלא שמבקשים לישב בשלווה בעולם הזה".

ישנם רבים, הטועים טעות כבדה ומרה בחושבם כי הקב"ה מביא על האדם ייסורים בכדי לזככו וכו', אמנם דעה זו הינה מן הדעות היותר כוזבות ונפסדות מיום היות העולם ועד סופו.

צועק ספר התניא ואומר (אגרת הקדש יא): "אין רע יורד מלמעלה והכל טוב"! עש"ה.

חכמת הקבלה מסבירה את מחשבת הבריאה וזו לשונה (עץ חיים ש"א ע"ב):

"דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות. ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל אלא היה הכל ממולא מן אור אין סוף פשוט ההוא..".

עד כאן הגיעה בריאת הבורא, וכאן סיים את מלאכתו. כלומר, שלמות שאין להוסיף עליה ואין לגרוע ממנה.

אמנם, הנברא בחר לקנות את שלמותו בעצמו, ולא לקבלה כמתנת חינם, שכן העונג בקניית שלמותו בעצמו הינו פנימי וגדול יותר. על כן, החליט לוותר על האור שניתן לו מהשי"ת, להישאר רק עם מעט אור כדי חיותו, ואט אט ע"י עבודה רוחנית להתעלות במדרגות ההארה עד שישוב להשתלם כבתחילה, אמנם עם ערך נוסף, והוא שקנה שלמותו בעצמו ומקבל האור מבפנים, כמבואר בכתבי הקודש השונים. וזה שממשיך ואומר:

"וכאשר עלה ברצונו הפשוט (של הנברא), לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים, להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינוייו, אשר זאת היה סיבת בריאת העולמות. והנה אז צמצם את עצמו…ואז נשאר מקום פנוי ואויר וחלל ריקני".

הדבר מוסבר ממשל על עני שהלך בשוק ובעל חנות עשיר ריחם עליו והעניק לו כל יום שפע יותר מאתמול. בתחילה נתן לו פירות אח"כ בגדים אח"כ כסף ומכונית, אח"כ נתן לו את הבת שלו ואחוזה לשכון בה עמה. לבסוף שאל העשיר את העני: מה עוד אוכל לתת לך? ענה לו העני: ישנו דבר מה ברצוני, אמנם אינך יכול להעניקו לי!. אמר העשיר מהו הדבר, הרי עשיר אני והכל ביכולתי!?. ענה לו העני: ברצוני להיות כמוך, גם כן משפיע את השפע שרכשתי בעצמי. ענה לו העשיר: אם כן, אכן דבר זה תלו בך בלבד.

ביאור הדברים:

כל הייסורים הבאים על האדם נובעים ממצב ההסתרה וההעלם שהוא עצמו בחר להיות בו במחשבת הבריאה, ולא חלילה מאת השי"ת הטוב והמיטיב, שזה האחרון סיים את מלאכתו בבוראו את השלמות כנ"ל.

האור להתמודד עם הייסורים הרבים שבחיינו הוא אור האמונה. ומהי אמונה? גם לזה יש משל:

ראובן הלווה לשמעון 1000$ בהסכם שיחזיר לו לאחר חודש. עבר החודש ושמעון החזיר בשלושה אופנים:

א. שמעון החזיר לראובן את הכסף. ראובן לא ספר כי האמין לשמעון שהחזיר בדיוק 1000$ וישר שם את הכסף בכיסו.

ב. שמעון החזיר לראובן את הכסף. ראובן ספר ומצא שיש שם 1000$ בדיוק.

ג. שמעון החזיר לראובן את הכסף, ספר אותו ומצא שם 500$ בלבד. שמעון עומד לפניו ואומר לו יש כאן 1000$. ראובן סופר בשנית ומגלה רק 500$, אמנם שמעון עומד על שלו כי יש שם 1000$. בסוף ראובן מקבל על עצמו להאמין לשמעון שיש שם 1000$ על אף שספר פעמים רבות ומצא שם רק 500$.

אמונה פירושה הליכה מעל הדעת. אם כן, רק המקרה השלישי מלמד על מהי אמונה אמיתית.

על האדם להאמין שכל הייסורים הבאים עליו אינם מן הבורא יתברך חס ושלום אלא כולם ככולם באים במטרה להעצימו מבחינה רוחנית, כפי שהוא בעצמו בחר שיהיה. אמונה זו הינה אמונה מעל הדעת, שכן לא ברור לאדם שפוי שום הגיון לעזוב את אור אין סוף ולגלות למקום חושך וצל מוות. אמנם יתרון האור מן החושך דווקא.

הטוב השלם מחכה לאדם מעבר לפינה, שכן על המצב הראשון נאמר "אין העדר ברוחני" ודי למבין.

האור שכביכול הסתלק מחמת הצמצום, נעלם בעצמות האדם.

אור חנוכה הוא גילוי האור הפנימי הזורח מן העצמיות של הנשמה שנתת בי טהורה היא.

וזה דווקא ע"י הניצחון את היוונים, שהם הדעות הכוזבות.