כתב רבנו הרמח"ל זצ"ל בספרו דעת תבונות (סימן קסו):
"הרוצה לרפאות חולי רפואה שלימה צריך שישרש אחר הסיבה, ואז יסור המסובב".
הרב מדבר על תיקון הרע הכללי שבבריאה, אמנם חוק ריפוי זה נכון גם לעניינינו הספציפי – 'ריפוי הגוף'.
רפואה שלימה פירושה רפואה שמשלימה לאדם את מה שחסר לו.
במילים אחרות; היא מסייעת לו לברר את רצונו ולהשלימו בדרך היותר נכונה על ידי השקפה ודעה בריאה ומתוקנת (עיין מורה נבוכים ח"ג פי"א).
החיסרון העיקרי המהווה בסיס להתפתחותן של מחלות (מעבר לחסרון הרוחני שהוא עיקר העיקרים) הוא חוסר האיזון בחיי האדם. חוסר איזון בין תזונה איכותית ובריאה לתזונה "רגילה", בין מנוחה לפעילות ויגיעה, בין זמנים עם עצמו לזמנים עם הזולת וכו' (ובלשון החסידות – בין עונג לרצון).
בתזונה עצמה; איזון בין מזונות בסיסיים למזונות חומציים, בין הכנסת רעלים לגוף לבין יכולתו לפלוט אותם.
החיסרון המהותי והפנימי של האדם לרוב אינו גלוי לו. החוויה החיצונית של האדם את עצמו מראה וממחישה לו כאילו חסרונו ורצונו הם לעניינים גשמיים כגון: אכילה, יופי, כבוד ומושכלות (עיין הקדמה לספר הזוהר אות כא – כג).
מכיוון שהעניינים הגשמיים הנ"ל אינם המילוי המתאים לרצון האמיתי של נפש האדם, ממילא ככול שיקבל מהם עוד, לא תורגש תחושת השובע ומנוחת הנפש המיוחלת, אלא אדרבה, רק תתגברנה תחושות התסכול והריקנות הפנימית, המביאות לחוסר האיזון ולהשלכותיו – חולי הגוף והנפש, וזה שכתוב (משלי יג, כה): "ובטן רשעים תחסר".
מנגד, יש לדעת שגם ההנהגה הקיצונית של שמירת הבריאות בדקדוק רב יכולה לנבוע מחוסר איזון נפשי ומפחדים, כך שגם אנשים אלו עלולים לחלות הן בגופם והן בנפשם.
'תורת הבריאות הטבעית היהודית' אינה דוגלת בקיצוניות ואינה דורשת מהאדם לדייק עד הפרט האחרון בכל דקדוקי הבריאות ותורת המזון. תורת הבריאות הטבעית היהודית דורשת מן האדם איזון והכנסת משמעות רוחנית באכילתו ובשאר ענייניו. על כן יש זמנים שבהם תכלית האכילה היא לחזק את הגוף ולשמור על בריאותו (דעות פ"ד ה"א), ויש זמנים שבהם תכלית האכילה היא דווקא לענג את הנפש (רמב"ם שבת פ"ל ה"ז) (גם אם אותם מאכלים אינם כל כך בריאים על פי תורת התזונה הטבעית, ללא כל ספק, כאשר הם נאכלים על פי האיזון הנ"ל, הם יעצימו את הנפש וממילא בעקיפין גם יחזקו ויבריאו את הגוף {עיין הנהגת הבריאות, השער השלישי סי' 19 – 12}).
מובן שאין ללמוד מכך ולהחיל את הדברים כחוק מוחלט על כל המקרים אלא יש לבחון כל מקרה לגופו ולנהוג בהתאם. למשל, יש מקרים רבים שבהם האדם צריך לנהוג בקיצוניות תזונתית כדי לנקות את גופו מרעלים וכדי לחדש את בניין איבריו, אך גם ניקוי זה חייב להיעשות בשמחה שבה טמון עיקר הכוח המנקה (עיין דעות פ"ד הכ"א. ליקוטי מוהר"ן, תורה נו, אות ט).
נמצינו למדים כי רפואתו השלמה של האדם היא חשיפת רצונותיו הפנימיים המהותיים ומימושם בעולם במגמת התקדמות והצלחה, כאשר התומך לכך הוא אורח חיים בריא המאוזן באמצעות חשיבה מתוקנת ומשמעות רוחנית. זהו שילוב הרמוני וייחוד הגוף והנפש אל עבר תכלית השלמות.