הפרעות אכילה

הפרעות אכילה

הפרעת אכילה מתפרטת למספר סוגים, כגון:  אנורקסיה, בולימיה, בולמוס אכילה, אכילה כפייתית ועוד'.

במאמר זה לא נפרט את ההבדלים בין כל סוג וסוג בהפרעות האכילה, אלא נדבר באופן כללי על עצם האכילה ועל השורשים המשותפים של ההפרעות העלולות להתלוות אליה.

הפרעות אכילה מבטאות יחס לא נכון למזון ולתדמית הגוף.

ידיעה חשובה היא כי אכילה הינה אחד מגורמי העונג היותר טבעיים שהבורא יתברך ברא בעולמו, ואשר אי אפשר בלעדיו. הרי שישנה חשיבות עליונה לדעת ולהגדיר את הסדר והתפיסה הנכונים – כיצד מתגברים על העיוותים השונים סביב עניין האכילה.

מזון נועד לאדם על מנת להתקיים ולהאריך את חייו בבריאות ובחוסן. והנה, כפי שיש מזון המזין, מחזק ומבריא את הגוף, כך יש אוכל המחליא את הגוף, מכביד ומעפש את אבריו, מציפו ברעלים ומקצר את שנותיו.

אם כן, מכיוון שישנו קשר ישיר בין אכילה לבריאות הגוף, הרי שיש להיזהר מאכילה רגשית שאין תכליתה בריאות הגוף ואף מזיקה לו (כמובן שגם בריאות הגוף אינה תכליתה הסופית של האכילה, אמנם בשלב זה של ריפוי, תכלית זו בהחלט מספקת וחשובה ביותר {עיין רמב"ם, שמונה פרקים פ"ה}).

כיוון שהפרעות האכילה השונות נובעות מאכילה רגשית, היה אפשר לומר שהרגש הקשור עם אכילה הינו דבר שלילי ויש לעוקרו מן הנפש, אמנם אין זו גישת היהדות, אדרבה, נאמר (תהילים כד, טו): "ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד", ונאמר: "אין שמחה אלא בבשר ויין" (פסחים קט.), ונאמר: "האוכל בשר שמן של שור ושותה יין מבושם להרחיב דעתו לה' ולתורתו" (תניא פ"ז) וכו'.

כלומר, אכילה ושתייה (בגבולות ובכוונה הנכונים) מסייעים לעורר את השמחה מן הנפש.

מכיוון שאכילה מעוררת תענוג, הרי שיש  לה מקום בסיסי בתודעה (מודע או לא מודע) שמעורר רגשות, נפשיים ורוחניים (ובמיוחד בשבתות, ערבי חג וסעודות מצווה), והרי שעלינו לכוון ולקבוע אילו רגשות יתעוררו ויתגלו מאכילתנו.

כפי שלאחר אכילה גסה האדם מאבד מוטיבציה רוחנית ונאבדים ממנו הרגשי הקדושה (כגון שקשה לו להתפלל, או שהמוטיבציה והחיות שלו להשלים את עצמו ולממש את שליחותו בעולם נעלמים ומשתלטת עליו עצלנות ודחיינות וכד'), וכשהכלי נפסל מלקבל האור (שהוא מגוון התענוגות הנפשיים הפנימיים), נבחן זה שהכלי נשבר (ומכיוון שכבר אינו מסוגל לקבל תענוג אמיתי מהאכילה, אזי בעל כורחו מגביר את הכמות והגירוי, אמנם גם אלו לא ישביעו תאוותו ואף ישאירוהו ריק מבתחילה).

כך באותה המידה, כאשר אדם אוכל בצורה נכונה, הוא יתפלל טוב יותר ומתוך התעוררות וחיות, וכן כל שאר ענייניו יהיו באיכות אחרת, תענוג ועומק פנימי (שביעתו לא תכבה את התענוג אלא תהיה בבחינת תוספת אור, כמ"ש: "ישבעו ויתענגו מטובך" {עיין תער"ב ח"ג ע' א'רנז} – החיות וההשראה והאורות המקיפים את נשמתו יתעצמו ויובילוהו מתוך שמחה להשלים ולתקן את עצמו ולהגשים את ייעודו ושליחותו בעולם).

חיות זו הינה סוד ניצוצות הקדושה העולים מן האכילה המתוקנת. כלומר, כאשר חיות זו מופנית אל עבר מקום נכון בתודעה, אל עבר התעוררות המוטיבציה הרוחנית, אזי החיות מתגלה ומתרבה, וכמאמר יצחק אבינו לבנו עשו (בראשית כז ,ב – ד): "צא השדה וצודה לי צידה ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברכך נפשי" – יצחק אבינו ביקש להגיע לעונג ע"י האכילה בכדי שיוכל ממקום זה להוריק שפע של ברכות לבנו, כלומר ע"י ההתעלות הפנימית מהאכילה בקדושה נוצרת יכולת להמשיך ברכה.

נאמר בגמרא (ברכות נה.) על שולחנו של יהודי; כי מאז שחרב בית המקדש "שולחנו של אדם מכפר". כלומר, שיש בענייני הסעודה כוח כפרת עוונות כמזבח ה' (עוונות פירושם עיוותי חשיבה ורגש החקוקים בחיצוניות הנפש ומצרים מאוד על חיי האדם, וכפרה פירושה אור עצמי קדוש (אור הכתר), המתגלה בנפש, חושף את רוממותה, משלים את חסרונותיה ומתקן את עיוותיה אל עבר חיים של גדלות וגאולה, עונג ומנוחה).

הפרעות אכילה הינן בעצם ניסיון בלתי פוסק לכסות על חלל קיומי בנפש האדם, הנובע מחוסר מהותי בימין ו/או מפערים סביבתיים.

חוסר בימין פירושו שהאדם לא מכיר ברוממותו העצמית, ערכו, ייחודיותו וחשיבותו הבלתי תלויים בדבר, וממילא נעשה פגיע יותר, חש רגשות נחיתות, חוסר ערך ובטחון עצמי, רגשות שליליים לגבי עצמו וכו'.

מצב פנימי זה נוצר עקב עברו של האדם והרקע בו הוא גדל; אנשים שחוו בילדותם אלימות, השפלות, הזנחה, הטרדות מיניות, האשמות וביקורת בלתי פוסקת וכד' – כל אלו הם אשר יצרו באדם את חווית החלל הקיומי ואת המרדף אחר קבלת תענוג בצורה לא נכונה ומזיקה לגוף ולנפש (באופן כללי, ובפרט במקרים של ילדות קשה, חשוב מאד מאוד לשים את ההורים במקום נכון ובריא בתודעה בבחינת 'נכבדי ארץ', ולא חלילה להרגיש ולהתייחס אליהם כפי התנהגותם השלילית. כל זמן שהאדם לא יניח את הוריו במקום מתוקן בתודעתו, יהיה חסר לו משהו מהותי ביותר בחיבורו לעצמו, אמנם זה תהליך וטיפול בפני עצמו).

אכילה הנובעת מחוסר גדול, כאב, קושי ודחף עז להשלים חלל קיומי תיצור שני דברים:

1. אכילה ללא קשר לעצמך (מכיוון שנובעת מדחף).
2. לא תהא הנאה אמיתית מהאכילה ולכן תהא הפרזה ואי סיפוק עצמי.

כאשר אדם אוכל מתוך מקום של מצוקה, מתח וכד', אזי לא תהיה שם הנאה אמיתית מהאוכל אלא סבל. ישנם אנשים האוכלים מתוך רגשות אשמה, כלומר תוך כדי אכילתם הם מרגישים אשמה מדוע הם אוכלים.

ישנו סוג נוסף של הפרעת אכילה והוא אובססיביות של אכילה בריאה. אמנם, הפרעה זו שייכת לקו שמאל בנפש. כלומר, אדם זה חווה תחושות פנימיות של חרדה ופחד (לא חלל קיומי ומרדף אחר עונג (ימין), אלא פחד שהעונג יילקח ממנו (שמאל)); חווית האיום המצלה על קיומו דוחפת אותו באופן קיצוני לדקדק על בריאותו.

עלינו ללמוד כי החיים הינם מתנה נפלאה ביותר שנתן בורא העולם לאדם, וממילא מתוך אהבת החיים על האדם לפעול למען שימורם – לשמור את בריאותו הנפשית והגופנית ולקיים את החיים.

אכילה מתוקנת הינה כאשר אנו קשובים לעונג, כלומר לצורך הנפשי שקיים באכילה, ולא דוחים אותו.

האדם צריך לדאוג שמאכלו יהיה ערב וטעים בכדי שנפשו תסתפק ותשבע ממנו. מעט אוכל ערב יספק את הנפש הרבה יותר מהרבה אוכל בלתי ערב. אמנם, היכולת ליהנות באמת מעריבות האוכל נובעת  מכך שיושבים לסעודה מתוך מקום שלם, רגוע ובוחר, ולא מתוך תחושות שליליות והכרח רגשי.

התענוג שבאכילה מעורר באדם את מקום הימין בנפש, היינו את מקום חווית התענוג העצמי. ככול שהאכילה תחשוף את מקום הימין המתוקן בנפש, כך האדם יאכל לאט יותר, יסתפק בפחות מזון ויוכל בקלות להבחין בכמות המזון הנצרכת לו, להגיע לסיפוקו ולפסוק ממנו בנחת רוח בכל עת שיבחר.

אם כן, למדנו כי מטרת האכילה הינה המשכת אור לקו ימין בנפש, כלומר לצורך העמוק והקדוש לחיים ולעונג, להתפתחות רוחנית ונפשית לעשות נחת רוח ליוצרו ולעשות את האמת מפני שהיא אמת, ולא רק להנאה גשמית גרידא.

הברכה על המזון, מעלה את הניצוצות, כלומר יוצרת לאדם את המודעות כי המזון הוא מתנה אלקית המסייעת לו מאד להשלים ולעצב את אישיותו ולהתעלות ברוחניותו.

ובעניין התדמית העצמית ותדמית הגוף – באכילה יש את הצד המספק לנו עונג ואת הצד שיוצר לנו מבנה גוף מסוים, הרי שממילא אכילה מכניסה את האדם למקום תודעתי הקשור עם תדמית הגוף.

 

אחד מצרכיו הנפשיים הבסיסיים של האדם הינו שתהיה לו תדמית עצמית נאה שנעים לו איתה.

אדם בריא בנפשו צריך לומר לעצמו: 'טוב לי עם עצמי ועם איך שה'אומן שעשאני' ברא אותי, אני אוהב ומקבל את המציאות שלי'. משפט זה מבטא ימין בסיסי ובריא אשר האדם מודע ומקבל את עצמו נפשית כמו שהוא.

כמו כן, על האדם לקבל את עצמו פיזית – כלומר, כמו שעל האדם לאהוב ולקבל את עצם היותו ללא תנאי, כך עליו לאהוב ולקבל גם את הביטוי החיצוני שלו.

כפי שעל האדם להכיר במגבלותיו האובייקטיבים ולקבל ולאהוב את עצמו איך שהוא (כמובן תוך כדי זיהוי העיוותים השליליים שאינם ה'אני' האמיתי, והשאיפה והעבודה מתוך שמחה לתקנם), כך צריכה להיות גם הגישה כלפי הגוף; אדם צריך לקבל את גופו איך שהוא, אמנם כאשר האדם לא סובל את מראהו עד שהוא שונא את עצמו בעבור כך, הרי שיש כאן בעיה מאד קשה.

ישנן הרבה רמות בחוסר הקבלה העצמית, אמנם על האדם להיות שמח ומסופק עם מראהו (וכידוע, שככול שיהיה לו אור פנימי אמיתי כך גם יהיה יפה יותר כלפי חוץ, שהאור שקורן מהאדם הוא היופי האמיתי באמת).

כפי שאדם פעל פעולות שגויות אשר רעתן מייסרות אותו וע"י תשובה יוכל לתקנן ולהרגיש טוב יותר בנפשו, כך גם בגוף; אם ישנן פעולות מסוימות שהאדם יכול לעשות לגופו על מנת להראות טוב יותר, מה שיגרום לו לחוש טוב יותר, הדבר אפשרי ולגיטימי ביותר, בדיוק כמו בנפש, אמנם הדבר צריך להיעשות מתוך אהבה וקבלה עצמית ולא מתוך שנאה עצמית ח"ו.

חשוב מאד לקבל את מה שלא ניתן לשינוי, כי גם מה שלא "מושלם", אם זה שלך, אזי זה שלם שלך.

אם כן, למדנו כי אכילה הינה מקור לתהליך נפשי מסוים, חיובי ביותר או חלילה שלילי. המימד הנפשי המתגלה דרך האכילה יכול להרים את האדם או חלילה להורידו ולצערו עד כדי הפרעות האכילה השונות.

כאשר ניגש לטיפול בהפרעות האכילה נבחן היטב את האמונות העומדות מאחורי נושא האכילה ואת הצד המעשי הנובע מהן. תיקון עיוותי החשיבה, איזון הרגש והדרכה מעשית נכונה עם מכלול הפרטים שבדברים, בכוחם לרפא את האדם ולגאול את נפשו מהצער והנזק הרב שבהפרעת האכילה.

הפרעות האכילה כאמור, יושבות בד"כ על בעיות חברתיות קיומיות, ומתבטאות ברמה ההתנהגותית, הרגשית והתדמיתית כנ"ל, אמנם ע"י עבודה נכונה אפשר ב"ה להבריא לחלוטין.

אלו כללות הדברים בקיצור נמרץ. מטרת הטיפול הינה לאבחן ולברר יחד עם המטופל את הרקע להתפתחות הפרעת האכילה ולהובילו שלב אחר שלב לחיים טובים, משוחררים, שמחים ומוצלחים כפי שראוי להם להיות.

כמובן שישנם ידיעות ופרטים נוספים הנצרכים להשלמת התהליך, אמנם החלטנו לא להביאם כאן בכדי להשאיר טעם של עוד ומוטיבציה לקחת את עצמנו בידיים, להגיע לטיפול ולהשתחרר באמת ולצמיתות מכל דבר המעכב מנפשנו את אורה ושלמותה האמיתית.

ישנו יתרון גדול בעבודה בשניים ( כמאמר החסידות "שתי נפשות אלוקיות נגד נפש בהמית אחת), וכמו שכתוב "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", "אין אדם רואה נגעי עצמו" וכו'.

אמנם, עיקר העיקרים הוא מה שכתוב במסכת אבות (א, יד): "אם אין אני לי, מי לי, וכשאני לעצמי, מה אני, ואם לא עכשיו אימתי". כלומר ברגע שתחליט/י לעזור לעצמך, ורק אז, אזי – "כל הבא להיטהר מסייעין בידו", ו"יגעת ומצאת תאמין".

מטרת הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי איתו אנו עובדים הינה לברר ולפרט את הרקע להפרעת האכילה, לגלות ולחשוף את מקורם ופרטיהם של אותם עיוותי חשיבה, ולחקוק במקומם בתודעה תמונות ואמונות מתוקנות ודרך חדשה לשוב אל החיים ביתר שאת וחדוות חיים.