כוחו העיקרי של האדם
כוחו העיקרי של האדם, שהוא מקור הנביעה ממנו הכל משתלשל, הוא שכל האדם.
טיבם של חיי האדם תלוי באופן בו הוא משתמש עם שכלו ומשליטו על מכלול ענייניו.
כל עבודת האדם בעולם הינה להבדיל בין טוב לרע, אמת ושקר, ולהתעצם בטוב ובאמת
(עיין תער"ב ח"ג, ע' א'שעד ד"ה וביאור).
הבדלה ובירור זה קורים בחכמה ובבינה דווקא, כמ"ש בזוהר הקדוש: "בחכמה אתברירו".
חיים על פי חשיבה נכונה הנקראת "תודעת תיקון" יובילו את האדם למימוש והצלחה בכל.
חיים על פי חשיבה שגויה הנקראת "תודעת תוהו" יובילו את האדם לשבירה וכישלונות ח"ו.
רובן ככולן של בעיות האדם, בכל תחומי חייו, נובעות מגישה ותפיסה שכלית מעוותת (תוהית) של המציאות שלפניו.
כל תיקון האדם בעולם הינו לראות את המציאות בצורה נכונה ואמיתית וממילא גם לפעול נכון. תיקון זה קורה דווקא בכוח הבירור השכלי כמבואר, וכמ"ש: "דעת קנית מה חסרת, דעת חסרת מה קנית".
מקומו ותפקידו של הרגש בנפש הוא לחבר את האדם אל המציאות שלפניו, לאחר שהתבררה ע"י השכל. אמנם, ללכת בעקבות הרגש, ללא שכל שביררו לפניכן, או שאימתו אחריכן, הוא ללא ספק שורש כל הכישלונות, המשברים והאכזבות.
צריך לדעת, כי כפי שלא ניתן להוציא מן המצולות דגים ללא מצודה, כך לא ניתן להוציא מן הנפש את כוחותיה ללא שימוש בכוח השכל.
בכוחה של חשיבה נכונה להשפיע ולעורר בגוף הפיזי כוחות על טבעיים, כוחות מרפא וכוחות עבודה.
לטעום ולהבין זאת יותר, נביא כאן שני סיפורים מרבנו הרבי מליובאוויטש זצ"ל:
"הגאון החסיד ר' שניאור זלמן גרליק זצ"ל, רבו הנערץ של כפר חב"ד, ביקר לראשונה אצל הרבי בראשית שנת תשכ"א. בהיותו ב'יחידות' ביקש רשות מהרבי למסור לאחרים את ענייני הגמ"ח הגדול שניהל, כיון שזה גוזל ממנו הרבה זמן, והוא כבר זקן וחלש. ענה לו הרבי שהגמ"ח אינו "גוזל זמן" כי אם מוסיף לו זמן…
הרבי גרליק שהיה אז כבן שמונים, חי אחר כל עוד כט"ו שנה, עד לתשעים וחמש".
אם כן, אנו רואים כי השכל שנתן הרבי לר' שניאור "הגמ"ח אינו "גוזל זמן" כי אם מוסיף לו זמן", ביטל את נטיית היצר לפרוק עול ונתן לו כוחות לעוד חמש עשרה שנים טובות של חיי הגשמה והשפעה.
להוריד תפקוד זה מקום תוהי, מכיוון שתפקוד נותן חיים ומשמעות, תפקוד מסמל את הגשמת השליחות בעולם.
אדם שמחפש מנוחה והורדת עומס בעצם פוגע בעצמו ובהתפתחותו.
סיפור נוסף:
"מעשה בחסיד שהרבי רצה לשלוח אותו לשליחות והוא כתב לרבי: היות שאני חולה וחלש ואין לי כוח ללכת לשליחות, לכן אני מבקש שהרב ישחרר אותי מהשליחות.
ענה לו הרבי: חשבתי שתכתוב להיפך – היות שאת השליחות אני צריך למלא, והיות שאני חלש וחולה, לכן אני מבקש ברכה שיהיה לי כוח למלא את השליחות…".
גם כאן אנו רואים, כי השכל שהעניק הרבי לאותו חסיד, כלומר ההסתכלות האמיתית והפנימית של סודות המציאות, הייתה הפוכה לגמרי מהמחשבה הטבעית, הרגילה והרדודה. מסתמא שכל זה העמיד את אותו חסיד על רגליו, חידש את כוחותיו וסייעו להשלים את שליחותו (שאם לא כן, הרבי לא היה אומר לו זאת לכתחילה).
לסיכום: עלינו לדעת כי מצבנו הנפשי, הפיזי והמעשי תלוי הרבה מאד באופן בו אנו חושבים.
הנהגת עצמנו ועניינינו על פי "תודעה מתוקנת" תוליד לחיינו שפע, ברכה וכל טוב.
הנהגת עצמנו ועניינינו על פי "תודעה תוהית" תוליד לחיינו ח"ו בעיות שונות ומשונות ולא תאפשר לנו להתפתח למקום השלמות שלשמו נבראנו.
אם הנך נמצא כעת במצב פיזי, רגשי או מעשי קשה, דע כי מושיעך היחידי הוא שכלך וחשיבתך הנכונה!
גם האמונה עצמה מתעצבת ומתחזקת בזכות העבודה השכלית, שהרי האמונה היא הידיעה השלמה.
מטרתו העיקרית של ה'אימון היהודי' הינה לברר יחד עם האדם את שכלו, לתקן את העיוותים ולהפנים במקומם שכלים חדשים של גדלות וראיה מתוקנת של המציאות. עבודה זו תקדם את האדם ללא ספק לפתור את מכלול בעיותיו ולהכניס לחייו עוד ועוד אורות, עומק, השראה, שמחה ומשמעות – בריאות פיזית ונפשית וגילוי נשמה.