אכילה היא אחד הכלים הנפלאים שהעניק לנו הבורא יתברך, בכדי להתחבר לעצמנו ולציין את הישגנו מעמלנו המשמעותי בעולם.
אכילה היא הרבה הרבה מעבר להזנה חומרית של הגוף.
אכילה לא נועדה להשקיט רגשות שליליים, היא נועדה להעצים רגשות חיוביים, המאירים בנפש בזכות עבודת האדם על עצמו.
פנימיותה של אכילה רגשית היא בקשת עונג- אדם מוכרח לקבל עונג, אחרת הוא יתכלה מרוב צער.
אם כן, בקשת העונג היא בקשה מקודשת והכרחית לחיים, אשר אי אפשר בלעדיה.
כל השאלה היא, האם אני אכן משיג בפועל את העונג שאני מבקש דרך האכילה, או שאני מרגיש עונג של כמה רגעים בלבד ואח"כ מלווים אותי רק ההפסדים ממנו, כגון: חולי, עודף משקל שמכביד עלי, ריקנות פנימית וכו'.
עוד ניתן לשאול, האם אני באמת מסתפק בעונג מאכילה בלבד?
או שאני גם שואף לעונג מזוגיות, מהורות, מחיי חברה, ממימוש עצמי ומהתקרבות לבורא יתברך!?
נראה שהתשובה המשותפת לכולנו, והיא התשובה הנכונה, היא שאנו מבקשים להתענג; הן מהאכילה המשמחת את הלב והנפש והן מההתפתחות בתחומי החיים השונים, ודווקא באופן שלא יסתור, אלא ישלים אחד את השני.
הדרך לצאת מאכילה רגשית היא לפני הכל להביא את עצמנו לחוויית הערך והרוממות שלנו , שנתן לנו הקב"ה, לשמוח בה, לאהוב אותה ולכבד אותה.
אח"כ עלינו לראות כיצד אנו מציבים יעדים משמעותיים לחיינו ומיישמים אותם בפועל, תוך כדי הוצאת פנימיותנו הנפלאה מן הכח אל הפועל, להועיל ולשמח אלקים ואדם.
לבסוף עלינו לסדר את תזונתנו, שתהא; הן בריאה והן טעימה, שתאכל בצורה נכונה ומסודרת ובכך תשלים ותשיג את מהות קדושתה.
אכילה רגשית היא הנהגת חיים לא נכונה שנובעת מהעדר הארת המקום העצמי השלם והבריא של האדם.
על האדם להאמין בעצמו, בכוח הבחירה שלו וביכולת שלו לשנות ולבחור בחיים מתוקנים על ידי תיקון החשיבה שלו (וממילא תיקון רגשותיו ומעשיו), ולא להשלים ולהכנע להנהגת חיים טועה וחסרה.
בפגישות הטיפול האישיות, אנו עוזרים לאדם להכיר את ערכו האמיתי ולבנות מתוך עונג ומנוחה נפשית חיים שלמים ומתוקנים.
דווקא העונג הנכון מהאכילה ישלים את כל תיקוני האדם, וזה סוד הכתוב: "שולחנו של האדם מכפר".