התמכרות
בעיות ההתמכרות למיניהן קשורות עם קו ימין בנפש, כלומר עם הצורך והחיפוש אחר תענוג.
בעיית ההתמכרות הינה בעיה של תלותיות השייכת לרמת המוטבע ולספירת הנצח בנפש.
התמכרות היא מצב של תלות פסיכולוגית, ובחלק מהמקרים גם גופנית, בחומר או בפעילות כלשהם. התמכרות מתאפיינת בהתנהגות כפייתית שנועדה להשיג את אותו גירוי, אשר ממשיכה גם כאשר היא מובילה להשלכות שליליות ובאה על חשבונם של צרכים חשובים אחרים, פסיכולוגיים וגופניים כאחד (לדוגמא שינה או יחסים חברתיים).
בריאות נפשית פירושה שיש לאדם עונג מעצם היותו, עונג שאינו תלוי בדבר מחוץ אליו, כלומר: מודעות למעלותיי ולחסרונותיי וקבלת ואהבת עצמי כמו שאני. כמובן מתוך רצון חי ופעיל להשתפר תמיד ולהוציא את מעלותי וכוחותיי הנפשיים הנעלמים יותר ויותר מן הכוח אל הפועל, אמנם כל התנועה נובעת מתוך אמונה בעצמי, שמחה וחיות, ולא מתוך התמקדות בחוסר ובשלילי, ברגשות נחיתות, אשמה וכד'. מכיוון שטוב לי עם עצמי, ואני חש קיים ושלם בעצם, אזי ה"אני" שלי מתרחב, אני מתקרב לסביבה ע"י אהבה, קבלה והענקה המבטאים ומשפיעים את מעלותיי – העולם נעשה מושא להתפשטות אהבתי הפנימית, וכמאמר חכמים (אבות ד, א): "איזהו עשיר? השמח בחלקו".
כאשר בריאות נפשית זו מעורערת באדם, בסיבת חווייתו ההורית הקשה, עברו וילדותו, אזי נוצר בסיס להפרעות הנפש השונות.
התמכרות הינה בעיה המשפיעה על תחומים רבים בחיי האדם, כגון: על היחסים המשפחתיים, הבין אישיים, המצב הבריאותי, המצב הכלכלי וכו', הרי שבעיית ההתמכרות עלולה לייצר חלילה הרס ומחיקה עצמית ונזקים רבים וקשים לאדם המכור ולסביבתו.
בעיית ההתמכרות נובעת מתחושת ריקנות וחלל נפשי עמוק. האדם אינו חווה עונג וקיום מעצם היותו, וממילא נאלץ לחפש ולקבל אותו באופן תלותי, בעייתי וקיצוני מבחוץ, כגון: דרך התמכרות לאלכוהול, אוכל, סמים, סיגריות, מין, סרטים, הימורים, תרופות, ואפילו לספורט, עבודה, קניות, התמכרות לאהבה, לפלטפורמות טכנולוגיות כגון פייסבוק אינטרנט וכו'.
אכן קבלת תחושת תענוג מאכילה או אלכוהול בבחינת "ויין ישמח לבב אנוש..ולחם לבב אנוש יסעד" (תהילים קד, טו) ובבחינת "ושבחתי אני את השמחה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכל ולשתות ולשמוח וגו'" (קהלת ח, טו), וכן שאר התענוגות (למעט סמים שהינם נוראים והרסניים לנפש), רובם חיוניים לגוף ולנפש ולא יהיו שליליים.
הבסיס של תודעה שאינה מתמכרת הינו: טוב לי מעצם היותי, והתענוג מבחוץ רק מרחיב לי את האור והחיות ומוסיף לי על העונג העצמי, ממילא ארגיש ואדע מתי לעצור, הרי העודף לא נצרך לי, העונג אינו קיומי עבורי, ואתענג ממנו בבחינת (משלי יג, כה): "אוכל לשובע נפשו" בלבד. הרי ששום חומר חיצוני לא יכול לספק לאדם קיום עצמי, אלא רק להוסיף לו.
אמנם, כאשר קבלת העונג מבחוץ מופיע באופן של צורך קיומי שאינו יודע שובע ואינו מתמלא, בבחינת 'כלי שבור', והדחף לעוד רק הולך וגובר, אזי קבלת העונג הופכת לתופעה האוטומטית וההרסנית של התמכרות.
החזרה על פעולת ההתמכרות יוצרת באדם טבע חדש ודחף לחזור באופן אוטומטי על פעולות התמכרותו.
כמו כן, יש לציין כי גורם נוסף להתמכרויות, מעבר לרקע הרגשי הבעייתי והחוסר הפנימי, הינו הסביבה הבעייתית המזמנת התמכרות בה שרוי האדם. בוגר וכל שכן ילד בעל רקע רגשי בעייתי וחלל פנימי עלול ליפול ביתר קלות, לטבוע ולאבד את עצמו לאותה התמכרות הזמינה ונהוגה בסביבתו.
כידוע אצלנו, מאחורי כל הנהגה בעייתית ישנה צורת חשיבה מסוימת, ולכאורה, החשיבה שמאחורי התמכרות הינה הגיונית ביותר; "עונג זה דבר טוב וחיוני לנפש וממילא אני תר אחריו". אעפ"י שפרטי חשיבה זו יכולים להיות מעוותים ביותר, הרי שהינה יותר הגיונית ממחשבות החרדה והכפייתיות (שהינם לרוב דמיוניים ובלתי מציאותיים). מכאן, שעיקר העבודה תהיה הפנמת המחשבה והשכל כי קבלת העונג באופן של התמכרות הינה שלילית ואינה עונה באמת על הצורך הנפשי בעונג, אדרבה היא סבל בשבילה.
אמנם, הרע היותר גלוי, שיותר קל לדבר עליו, הוא הרע הגדול שבתוצאות, שלעונג שבהתמכרות יש תוצאות הרסניות ביותר (חולי קשה, פירוק המשפחה, קריסה כלכלית וכו' רח"ל).
והנה, אם נמשיך לעבוד עם ההיגיון, הרי שעלינו אכן לבקש עונג גדול יותר, אמנם הוא דווקא העונג המתוקן שבבניין הנפשי, הרוחני והמעשי של האדם, עונג אמיתי ללא הרס בצידו, עונג שיבטא את עצמיות האדם באופן בלתי תלותי ומורכב בדברים מן החוץ (עיין תער"ב, ע' אקי'ב). עונג מן החוץ באופן של התמכרות מנמיך ומשפיל את האדם ומוריד מערכו, בזמן שעונג קיומי מעורר את הרוממות בנפש.
כפי שכתבנו למעלה, תפקידו של העונג הינו להוסיף לאדם אור וחיות על קיומו העצמי, מעין להזכיר לו תמיד את עצמיותו הטובה וכו', אמנם במקרה ואין לאדם את עצמו והוא חש חלל פנימי ורגשות שליליים, אזי העונג לא בא להזכיר לו את קיומו (מכיוון שבתחושתו אין לו קיום) אלא ליצור לו קיום, ומכיוון שעונג לא יכול ליצור קיום, הרי נוצר דחף אין סופי, בלתי אפשרי וחסר גבולות למלאות את החלל, דחף שתוך כדי מילואו הולך ומאבד ומשפיל את האדם, האדם מאבד שליטה ובחירה ומושפל פיזית וחברתית.
רק כאשר האדם יבחר להתענג בחייו מהתענוגות האמיתיים כנ"ל; גילוי כוחותיו ומעלותיו הנפשיים מן הכוח אל הפועל והשפעתם למשפחתו ולחברה, מן ההשראה ומן החיים מתוך שליחות ומשמעות, אזי יהיה גם נכון להשתמש בעונג החיצוני בצורה מושכלת ומאוזנת על מנת לחשוף יותר את המעלות העצמיות ולרומם את ה"אני" האמיתי לעשות נחת רוח ליוצרו.
אעפ"י שחווית הגמילה מההתמכרות עלולה להחוות אצל האדם כחידלון קיומי, הרי שע"י טיפול נכון ומסור, התרחקות מההתמכרות, הסכם פנימי, מחויבות ועבודה רצינית של האדם (כמ"ש {אבות ג, יג}: "נדרים סייג לפרישות"), סידור מערכת אמונות חיוביות, מענה לפחדים מסבל הגמילה, מענה לייאוש מכישלונות העבר, מציאת תחליפים מתוקנים לעונג וכו', ניתן להיגמל, לנצח ולהשתחרר מכל התמכרות שלא תהא, ולקום לתחייה לעבר חיים עליהם נאמר (משלי ג, יז): "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום" – שלום לגוף ולנפש – להביא לנפשי את תענוגה האמיתי ע"י התגברות וניצחון.
רצונו הפנימי של המתמכר הינו לשלוט במצבו, שיהיה לו תמיד טוב, מה שיכול להשיג לדעתו כביכול ע"י ההתמכרות. באופן פרדוכסלי, התמכרות נותנת לאדם תחושה שהוא נמצא בשליטה על חייו. הוא יודע מה גורם לו להרגיש טוב יותר, הוא יודע כיצד הוא הולך לפעול בזמן הקרוב, והוא יודע מה יקרה לו. כמובן שבפועל, ההתמכרות היא השולטת על האדם, וויתור עליה נחווה כאובדן שליטה גדול עוד יותר.
אמנם, שליטה אמיתית הינה המחויבות והיכולת לנהל את מצבי הרוח שלנו, להיות מודע ונאמן לאני האמיתי שלי, לחיות חיים מתוקנים וממוצים, להתענג על עצם הקיום שלי, לגלות ולהשפיע את כוחותיי העצמיים הייחודיים ולהימנע מלקבל תענוגות באופנים הרסניים (עיין בהקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, אות כ – בעל הסולם).
סודם הפנימי של סימני הגמילה מן ההתמכרויות השונות מובא בספר אורות התשובה (הראי"ה קוק, פרק ח, א).
אלו כללות הדברים בקיצור נמרץ. מטרת הטיפול הינה לאבחן ולברר יחד עם המטופל את הרקע להתפתחות ההתמכרות ולהובילו שלב אחר שלב לחיים טובים, משוחררים, שמחים ומוצלחים כפי שראוי להם להיות.
כמובן שישנם ידיעות ופרטים נוספים הנצרכים להשלמת התהליך, אמנם החלטנו לא להביאם כאן בכדי להשאיר טעם של עוד ומוטיבציה לקחת את עצמנו בידיים, להגיע לטיפול ולהשתחרר באמת ולצמיתות מכל דבר המעכב מנפשנו את אורה ושלמותה האמיתית.
ישנו יתרון גדול בעבודה בשניים ( כמאמר החסידות "שתי נפשות אלוקיות נגד נפש בהמית אחת"), וכמו שכתוב "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", "אין אדם רואה נגעי עצמו" וכו'.
אמנם, עיקר העיקרים הוא מה שכתוב במסכת אבות (א, יד): "אם אין אני לי, מי לי, וכשאני לעצמי, מה אני, ואם לא עכשיו אימתי". כלומר ברגע שתחליט/י לעזור לעצמך, ורק אז, אזי – "כל הבא להיטהר מסייעין בידו", ו"יגעת ומצאת תאמין".
מטרת הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי איתו אנו עובדים הינה לברר ולפרט את הרקע להפרעה, לגלות ולחשוף את מקורם ופרטיהם של אותם עיוותי חשיבה, ולחקוק במקומם בתודעה תמונות ואמונות מתוקנות ודרך חדשה לשוב אל החיים ביתר שאת וחדוות חיים.