ישנם אנשים טובים בעלי מוסר ורצון טוב החוקרים את תורת המזונות ומביאים לנו את שללם – ידיעת המזונות היותר חיוניים ומועילים לאדם, עד שהפליג איש חביב נעים ויקר מביניהם וקרא לספרו: "עשב החיטה – בשורת הבריאות לאנושות".
ישנם גם טרנדים שונים מאסכולות שונות ל"גאולת האדם", כגון: גוז'י ברי, ספיר ולינה, תוספי מזון, דיאטת ענבים ועוד ועוד., חלקם נכונים ואמיתיים וחלקם הבל ובורות.
אכן הידע המבורר בעניין המזונות הבריאים והמועילים לאדם חשוב מאוד ונזקק לנו ביותר, ועלינו ללמדו ולחנכו את עצמנו ואת ילדינו, וליישמו כמצווה עלינו מן התורה שבכתב ושבע"פ, לשמור על בריאותנו.
על אחת כמה וכמה נכון הדבר, כאשר מובטח לנו (דעות פ"ד, ה"כ) כי ההולך בדרכי הבריאות הטבעית לא יחלה לעולם. ועל אחת כמה וכמה שהמזון המקובל היום ברוב עם, הינו הרסני ויוצר מחלות קשות ללא צל של ספק.
אמנם, עם כל הכבוד, ויש הרבה כבוד, להגדרה הנפלאה: "בשורת הבריאות לאנושות", לא הייתי משייך את עשב החיטה, אלא דווקא דבר הרבה יותר נעלה וראוי למעלת האדם, לרוממות תכליתו ולמי שבראו וכדלקמן:
בשורת הבריאות לאנושות, והכוח המרפא החזק ביותר בבריאה, הינו אור האהבה.
את השפעת אור האהבה תיאר הרב אשלג זצ"ל כך (מאמרי הסולם, ע' קלד):
"הרגש האהבה הוא מזונות הנפש, שמכלכלה הזו הולכת ומתפתחת לאין קץ. והיא תענוג גדול, מפני שכל האיברים דגופו ונפשו מסכימים אל הרגש הזה, על כן היא הכלכלה היותר שלימה והיותר מועילה לפיתוח כוחות הנפשיות – אמנם אין אהבה זו אמורה "אלא באהבת הכלל". האהבה העצמית כולה (האגואיזם) הוא מתנגד היותר קיצוני להרגש אהבה, ועל כן מחויב האדם להפך כלי קבלה שלו על השפעה, כי אז נעשה מוכשר לכלים של אהבה".
בהגדרה זו התרכז הרב בגילוי וחוויה פנימית של אהבה שתנועתה הטבעית השפעת האהבה הלאה לזולת, ובזה אכן טמונים כוחות מרפא וחיים עצומים.
אמנם, ישנה בחינה נוספת לאלו שעדיין לא הגיעו למדרגה זו, ונכונה כמובן גם לאלו שהגיעו, והיא לקבל אהבה.
כאשר האדם מקבל אהבה מהסובבים אותו, אהבה זו פועלת בו נפלאות ומעוררת בקרבו כוחות עידוד, אמונה, ביטחון עצמי, תקווה וריפוי לאין ערוך. הענקת האהבה לחולה מרחיבה את נפשו וזורעת בו כוחות עצומים של חיות יש מאין.
כבר ידעת כי אחד מן התנאים היותר בסיסיים להחלמה הינו סביבה תומכת לחולה, וכעת אנו לומדים כי עיקר מיקודה הינו הענקת האהבה (וזה הסוד הטמון במצוות ביקור חולים).
בנוסף יש לדעת, כי ראשית האהבה הינה אהבת עצמו ללא שום תנאי! אהבה זו מושגת בזכות ההכרה האמיתית במציאות האדם; בהיותו חלק אלוקה ממעל ממש, מושגח ומונהג באהבת עולמים על ידי הבורא יתברך שמו, ומשפיע בעצם מציאותו על מערכת עצומה מופלאה קדושה ונצחית.
בכוחן של ידיעות אלו, לאחר שהתרכז בם והפנימם היטב, לעורר את האדם להעריך, להחשיב ולאהוב את עצמו ביותר ולפתח לעצמו חזון לא פחות מאשר לשרת בשורה הראשונה משרי מלך הכבוד יתברך ויתעלה, לתקן עולם בלכות שד-י. אורות חיים אלו שיאירו בקרבו יסירו מגופו ונפשו כל דין המהווה למחלה כלי לרבוץ בו.
אין מדובר על גאווה ואהבה עצמית אנכית ואגואיסטית ח"ו, אלא על אהבה לנשמה הקדושה, המכוסה בבוץ הקליפות, להשיבה למקום מנוחתה ותפנוקיה, אצל אביה שבשמים.
הארה זו בדבר אמיתת מציאותי, בכוחה לרפא כל חיי כאמור, מסייעת לה רבות האהבה, בין קבלתה ובין השפעתה.