סיבת הסרטן ואוטם הלב לרמב"ם
(מו"נ ח"א פע"ב)
"…ארבעת הכוחות הללו המצויים בגוף כל ניזון והם המושך והמחזיק והמעכל והפולט, אילו אפשר שיהיו הכוחות הללו כמו הכוחות השכליים עד שלא יעשו אלא מה שצריך, כי אז היה האדם ניצול מפגעים גדולים מאד ומכמה מחלות, אבל כיוון שאין זה אפשרי, אלא פועלים הם פעולות טבעיות ללא הבנה וללא מחשבה ואינם משיגים מה שהם פועלים כלל, הכרחי שיבואו מחמתם חולאים גדולים ופגעים, ואף על פי שהם (האברים היסודיים) הכלים בהתהוות החי ובקיומו הזמן שהוא מתקיים.
ביאור הדבר:
שהכוח המושך דרך משל, אילו לא היה מושך כי אם הדבר המתאים מכל צדדיו ובכמות הדרושה בלבד, היה האדם ניצול מחולאים ופגעים רבים, אבל כיוון שאין הדבר כן אלא מושך הוא כל חומר שיזדמן מסוג משיכתו ואף על פי שאותו החומר, מעט בלתי מתאים בכמותו ואיכותו, מתחייב מכך שתמשוך את החומר שהוא יותר חם ממה שדרוש או יותר קר ממה שדרוש, או עבה או דליל, או רב (תיאור לאכילה שגויה), ויווצר מכך מחנק בעורקים, ויתהווה אוטם ועיפוש, ותתקלקל איכות הלחיות ותשתנה כמותן, ויתפתחו חלאים כגון הגרב והגירוד והיבלות, או פגעים רעים כגון הנפיחות הסרטנית, ומוכי שחין, והאיכול, עד שנפסדת צורת האיבר או האיברים". עכ"ל.
אם כן, אנו למדים מכאן כי ספיגת וצבירת אברינו את הרעלים הרבים שאנו מחדירים לגופנו דרך האוויר, העור, המים והאוכל, היא סיבת היווצרות המחלות בכלל והיווצרות המחלה הארורה בפרט.
על ידי מעט לימוד ומודעות אפשר להימנע מהחדרת רעלים לגוף, וגם להיפטר מאלו שחודרים בעל כורחנו, כך שלא יצטברו באברים ולא ייווצרו מחלות (חומר זה נלמד בפירוט והרחבה בקורס).
עוד איתא בספר ראשית חכמה, בעניין סיבת המחלה הארורה:
"ירצה "בשרך ושארך" (משלי ה,יא-יב) להורות לנו, שכל תאוות העולם הזה הוות ונפסדות. והטעם: כי הבשר היא מהקליפה, ולכך שולטת בה הריקבון…שהבשר שהאדם מגדל מעצמו בהיותו נמשך אחרי הבלי העולם הוא הבלה ונפסד ; אבל מי שקידש בשרו ולא נהנה מתענוגי העולם אלא מסעודות מצווה…אותו הבשר אין הקליפה שולטת בו".
דהיינו,מותרות ההבל יוצרות את הגידול ; הן המותרות החומריים והן המותרות הרגשיים,ששורש שניהם הינו גלות הדעת ומוחין דקטנות.
(כמובן שאין זה מעיד על אדם רע ח"ו, אלא פשוט על אי ידיעה מספקת בתורת שמירת בריאות הגוף והנפש ועל אי הכרת כוחות הנפש ושימוש איתם בשליטה וביעילות לעבר מטרה נעלה).