פרשת בשלח

1. "הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו ונעבדה את מצרים כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר"

הלא גם אם היו נשארים לעבוד במצרים, בסוף היו מתים, ולא לוקחים עמם דבר מאותה העבודה!

אם כן, מה זה משנה לכאורה אם ימותו כעת במדבר או יישארו במצריים עוד זמן מה ואז ימותו!?

אלא בא הכתוב ללמדנו שמה שאנשים חושבים כחיים אינו אלא דמיון מתפוגג.

החיים הם הרוח הנצחית, ובה אין שינוי, בין בחיים ובין לאחר המוות.

2. "ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. ה' ילחם לכם ואתם תחרישון".

לא ברור כיצד לאחר פסוק הכפירה הקודם זו התשובה!?

אלא יש לדעת, כי בעבודת ה' האמיתית, אדם יכול להגיע למצבים בהם הוא ממש בספק על דרכה של היהדות ח"ו, אמנם דווקא מרגעיי קטנות אלו, צומחת ישועה גדולה.

3. "ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו".

אין להחליף את יגיעת ההשתדלות באמונה ותפילה, אדרבא  ככול שהאמונה גדולה יותר יש להרבות בהשתדלות בסדר הטבע.

4. "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה".

לאחר שהאדם טיהר את נפשו מקליפת מצרים, הוא זוכה לראות את המציאות האמיתית של אחדות והשגחת השם יתברך (הנרמזת כיבשה), מה שלא ראה לפניכן שהיה במציאות של הסתרה (המרומזת כים).

5. "ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים"

רק לאחר הגילוי המבואר בסעיף 4 נחשב לישועה.

6. "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

אם כבר ראו הכל, מה שייך להאמין?

אלא ראיית האמת חשפה בקרבם את הנקודה העצמית של רצון הנשמה – והיא סוד האמונה.

ומה שכתוב "ובמשה עבדו", רוצה לומר שיש להאמין כי ע"י תורה ומצוות אכן ניתן לחשוף נקודה זו.

7. "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך".

בא ללמד שהן שורש המחלה והן הטיפול בה הינם הרבה מעבר לבריאות טבעית גרידא. את אבחנה זו ואת הטיפול ההוליסטי היהודי השלם זה אשר אנו לומדים ומטפלים.

8. "וילונו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר".

משה ואהרן הם כוח הדעת דקדושה והחסד איתם בוחר האדם להנהיג את חייו, אמנם בזמנים שאין האורות מגולים לו (בסוד מדבר), ומאידך אורות הקליפות נגישים (בסוד סיר הבשר לקמן), אזי הוא עלול לבעוט, וזה שאומר וילונו וגו'".

9. "ויאמר משה אל אהרן אמור אל כל עדת בני ישראל קירבו לפני ה' כי שמע את תלונותיכם…והנה כבוד ה' נראה בענן".

הכל תלוי מהיכן נובעת הבקשה בנפש. אם תבוא ממקום נכון תזכה למענה נפלא, ואם לא תבוא ממקום נכון תוליד מציאות שלילית. וזו ההבחנה הדקה בסוד מחשבה בוראת מציאות ודו"ק.

10. "ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא"

ישנה חיות עצומה מן האור הרוחני השורה ומאיר בנפש האדם העוסק בעבודת הקודש. ככול שיאיר בו אור זה יזדקק פחות ופחות למזון ושינה, אמנם לאור זה וחירות זו לא הרבה זוכים עד כדי כך שאינם מאמינים בקיומו.