תורתנו הקדושה הינה תורת חיים, ומי שמבקש חיים אמיתיים, לא יכול למוצאם אלא בה. אם כן, כיצד היא מאפשרת, ובמקורות שונים אף מעודדת, אכילת בשר ושתיית יין בזמנים מיוחדים, בזמן שאנו יודעים שהמוצרים הללו אינם בריאים ואינם מטיבים לגופנו!?
נחלק את התשובה לשני חלקים:
1. בשר ויין בשבתות, חגים וכד' אינם חיוב. ניתן לעשות קידוש על מיץ ענבים טבעי ולהסתפק בסעודה צמחונית וכד'.
2. וזו התשובה היותר אמיתית ופנימית; באמת, כן בשר ויין או לא בשר ויין זה לא העניין העיקרי. בריאות יהודית פירושה עונג נפשי, חווית משמעות לחיים והשראה רוחנית שהולכים ומעמיקים וגדלים ומשתבחים עם הזמן.
אין ספק שכאשר זה קורה גם הגוף בריא וחזק הרבה יותר, ולכן כל מה שמסייע לחשוף ולעורר את המקומות הללו בנפש האדם, היהדות מעודדת אותו ומכוונת אליו.
עם זאת, היהדות מקפידה מאוד על הגדרים והגבולות הנכונים לדברים הללו לפרטי פרטים, שכן הפקת התועלת וההימנעות מההיזק מהם, יופקו רק בשמירתם.
העיקר הוא חשיפת התענוג של עצמיות הנפש, שממנה נובעים כל המעלות וכוחות התיקון של האדם. מכיוון שרוב העולם מתענגים מבשר ויין, וכן מסיבות נוספות פנימיות יותר בחכמה הפנימית, התירה תורתנו הקדושה אכילת בשר ושתיית יין, אך ממש לא מחמת שיש להם איזה ערך בריאות טבעי עבורנו כמזון מן הצומח המיועד לנו באמת.
לסיכום:
א. גישת היהדות, והיא מובאת גם בכתבי הרמב"ם במקומות שונים, היא; ששמירת הבריאות בצורה קלאסית לשם שמירת הבריאות בלבד, ולא לשם המטרות הנעלות הנ"ל, אינה נחשבת בריאות כלל וכלל, שכן האדם הוא הנפש לא הגוף, והיהדות עוסקת בעולם הנצח שהוא עולם הנפש, ומה שווה גוף בריא אחרי 120 שנה שנפשו ריקה מכל תוכן אמיתי של קדושה. עם זאת, איכותו של עולמה הנצחי של הנפש יהא בהתאם לעבודתה עם הגוף בעולם הזה, ולכן חשובה מאוד גם בריאותו הפיזית הבסיסית, שיסייע לעבודה הנפשית והרוחנית ולא יטרידה ויעכבה.
סוד הבריאות הוא מודעות, איזון וריכוז בדרך הישרה אל התכלית האמיתית.
כל אחד יבחר את דרכו ובלבד שישכיל לסדר לעצמו את תחום האכילה והבריאות, שיאריך ימים בטוב ובנעימים, הן בעולם הזה והן בעולם הבא, והוא האדם השלם, הראוי לשם אדם, שנקרא אדם על שם מעלתו.
בבית הספר שאנו פותחים ב"ה עוד שבועיים, הלומדים יהנו בנוסף לתוכנית הלימודים גם מקורס העוסק ברובד היותר רוחני של תחום הבריאות, שם נלמד בהרחבה גם את הנושא המדובר במאמר זה.