התשובה לכך הינה: ודאי שכן!
ולא זו בלבד, אלא שזו כל תכליתו בעולם.
ונבאר:
כל תכלית הגבר בעולם הינה להתגבר על טבע הגוף השואף לחיי נוחות ותענוגים אל עבר חיים של עשייה, יצירה, גדלות והשפעה.
בחובו של כל אדם ישנו שפע אין סופי, כוחות ומעלות אותם עליו לגלות ולהשפיע מקרבו על המציאות – למלאות את חלליה ולהיטיב לנבראיה.
כל מעשה אשר האדם עושה יכול להיעשות ברמות שונות של עומק, איכות ואצילות.
רמות אלו נקראות נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה והן כנגד מעשה, דיבור, מחשבה, כוונה ורצון פנימיות הלב.
האורות הנפשיים המתגלים במעשים הללו הם הם תולדות האדם ומעלותיו והם אשר עליו "להוליד".
האורות הללו הינן הדבר היקר ביותר אשר יש בידי האדם להניב מעצמו ולהשפיע על המציאות.
והנה, כידוע, תולדות אלו הינן סימן ברכה לאדם, שידע שהולך בדרך הנכונה אל בית אל, שלא כמו האובדים בדרך, עליהם נאמר בזוהר הקדוש: "אל אחר איסתריס ולא עביד פירין", כלומר שאינם מולידים מעצמם את אותו שפע פנימי המעובר בהם.
השפע והאור הפנימי אותו עלינו להוליד, אינו אלא אותו סוד עליו נאמר (בראשית ב, ז): "ויפח באפיו נשמת חיים", ופירש בתניא (פרק ב): "מאן דנפח מתוכיה נפח, פירוש מתוכיותו ופנימיותו" (עיין שם והבן היטב כי נורא הוא).
שפע זה, אשר מוליד ומשפיע האדם לעולם, בין אם בא לידי ביטוי עד עשייה בפועל ממש ובין אם נשאר כספר חכמה מופשטת לשמש השראה ומוסר לאדם, הרי שהוא החותם האמיתי שמשאיר האדם בעולם לאחר עוברו לעולם שכולו טוב וטוהר.
אלו התולדות הינן הדשן עליו תפרח נשמת האדם בעולמות העליונים של ממלכת השם יתברך, כמ"ש (תהלים לו, ט): "ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם".
והנה, אלו התולדות המופלאות נולדות בכח ההתגברות מעל הטבע כמבואר בראש המאמר.
על עבודה זו נאמרו הפסוקים:
"וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה" – העשייה המבוקשת הינה עבודת ההתגברות על הטבע העצל והתעצמות בהשפעת הטוב, אזי באים התולדות הפנימיים לגילוי, וזה שאומר: "וברכך ה' אלקיך".
ונאמר (תהלים סב, יג): "ולך אדנ-י חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו", כמעשהו דווקא.
ונאמר (בראשית ה, א): "זה ספר תולדות אדם, ביום ברא אלהי-ם אדם, בדמות אלהי-ם עשה אותו".
בספר הקדוש תער"ב (ח"ג ע' א'שפא ואילך) מבאר את סודות מאמר ספר יצירה: "בג' דברים ברא את עולמו בסופר וספר וסיפור", ומסביר שם את מעלת הסופר על הספר, שבכוח עבודתו של האדם הוא יכול להגיע לעצמות החכמה בשורשה ומקורה שלמעלה מבחינת גילוי אור החכמה (כלומר למקום העונג הגבוה ביותר האפשרי מאור ה').
מקור החכמה הינו רחם תולדות הגבר.
משם נולדים ונמשכים הילדים הגשמיים, האורות הנפשיים והמעשים הטובים.
ונאמר (תהלים קכח, ב): "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך".