הסיבה הפנימית לחולאים המרובים בדור האחרון
במובן מאיליו אין להאריך; שכאשר חיים אורח חיים הפוך בתכלית מכל חוקי הבריאות הטבעית – כאשר המזון, המים והאוויר מורעלים ומרעילים בתכלית, כאשר קרינה מזיקה מסובבת את האדם מכל עבר, כאשר העומס הנפשי עולה על גדותיו וכו', הרי שאי אפשר שלא יתפתחו מחלות רבות רח"ל.
אמנם, לא על כך באנו להרחיב כאן, אלא על תובנה פנימית ומקיפה יותר:
שאל בעל הסולם זצ"ל (הקלסה"ז, אות א): "לפי שהשכל מחייב, הלא הוא יתברך הטוב ומטיב, שאין למעלה הימנו יתברך, ואיך ברא מלכתחילה כל כך הרבה בריות שתתענינה ותתייסרנה בכל ימי היותן? והלא מדרך הטוב להיטיב?! ועל כל פנים לא להרע כל כך?"
והשיב (שם, אות יט): "וכל אלו היסורין אינם שורים, רק על קליפת הגוף שלנו הזו (האגואיזם), שלא נבראה אלא למיתה ולקבורה. שזה מלמד אותנו שהרצון לקבל לעצמו שבו (שבאדם), לא נברא אלא רק למחותו ולהעבירו מהעולם, ולהפכו לרצון להשפיע (סוד קו האמצע). והיסורים שאנו סובלים, אינם אלא גילוים לגלות האפסיות וההזק הרובצת עליו.
ובוא וראה, בעת שכל בני העולם יסכימו פה אחד לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם שבהם, ולא יהיה להם שום רצון אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאיתנו אין לו אלא הרצון לקבל לעצמו (מצד הטבע של: "יצר לב האדם רע מנעוריו", "עייר פרא אדם יולד"), מכאן כל הדאגות, והיסורים, והמלחמות והשחיטות, שאין לנו מפלט מהם, שהם מחלישים גופינו בכל מיני מחלות ומכאובים.
והנך מוצא, שכל אלו היסורים המצויים בעולמנו, אינם אלא גילויים מוצעים לעיננו, בכדי לדחוף אותנו לבטל את קליפת הגוף הרעה, ולקבל צורת השלמה של רצון להשפיע. והוא אשר אמרנו, שדרך היסורין בעצמו מסוגל להביאנו אל הצורה הרצויה". עכל"ק (מומלץ בחום ללמוד היטב את ההקדמה במלואה).
אם כן, אנו רואים שסיבת החולאים הרבים בדורנו רח"ל, סיבתם מחד: תכונת האגואיזם השולטת ומתחזקת בעולם הפרטי והכללי, ומאידך: גלות נקודת פנימיות הלב של הנשמה היהודית (סוד ההשפעה). אמנם, על הכל מצלה אהבת הבורא האין סופית והשגחתו התכליתית להביאנו לתכליתנו – לקבל הטבת הדבקות בו.
הרי שאין סיבת ותכלית החולאים הרבים (אשר חלקם לכאורה בלתי פתירים), אלא לדחוף אותנו להתאמץ בלימוד, חקירה ושינויים מעשיים באורחות חיינו ובאמיתת ורוממות דעותינו – עד אשר תתוקן דעתנו וכל חי יחיה מתוך מהותו העצמית הטהורה שכולה השפעה וקבלת נחת רוח ממי שאמר והיה עולם – "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך" (שמות טו, כו).
והנה, אנו רואים שהמדע כבר מגיע לתובנות המצביעות על קשר הדוק בין בריאות הגוף למצב הנפשי, על השפעת האמונה והתפילה על כוחות ההחלמה ועוד. כמו כן, אנו מוצאים ניסיונות ופתרונות שונים לרפואת המחלה הארורה כגון תזונה, כימותרפיה והקרנות, מריחואנה רפואית וכו'. טוב שהעולם מתקדם בחקירותיו, רק חבל שהדבר קורה על חשבונם של כל כך הרבה נפשות ומשפחות שנהרסות בדרך, ושלפעמים הכסף חשוב יותר מחיי האדם. האמת יכולה להיאמר: מגששים הם באפלה – לא מחפשים הם ואינם מבינים את השורש!
כידוע, אנו העם היהודי, גמר התיקון ופתרון כל הבעיות כבר מופיעים בספרינו, כמו כן הפתרון לזו החקירה, וזה אשר כתב בספרו המקובל הקדוש, תלמידו המופלג של האריז"ל, רבי חיים ויטאל זלה"ה (שערי קדושה ח"א ש"א):
"…וכאשר יחסר לאדם קיום איזו מצוה, גם האבר הפרטי המתיחס למצוה יחסר ממנו מזונו…וכאשר יעבור על איזה עברה מהם אז יסתם הצינור הפרטי ההוא המתיחס אל אותה העברה על ידי הזוהמא של מזון הקליפה הנדבקת שם וכשיבש הצינור גם כן מתיבש האיבר ההוא…".
חובה ללמוד פרק זה במלואו מתוך המקור! והנה למדנו בקיצור נמרץ, כי התעצמות חולאי הדור בר מינן הינה בסיבת קלקול אורחות החיים – שאינם תואמים לצינורות הקדושה, וממילא נמשכים מכך מחלות גוף ונפש. אמנם, כאשר האדם יאמין ויכיר במציאות האמיתית, שהוא נתון בתוך מערכת וסדר רוחני הפועל עם חוקים מוחלטים, ויחיה על פיהם, אזי לא יחלה לעולם, וגם אם חלה יתרפא (כמובן במקביל להשתדלות השלמה בהליכה בדרכי הבריאות הטבעית). כלומר, הרפואה היא פתיחת הצינורות הנשמתים הרוחניים המחיים את הנפש והגוף.
אין להקשות לגבי אלו השומרים תורה ומצוות ובכל זאת לוקים במחלות . יש לדבר ב' סיבות:
א. פוגמים בחוקי הבריאות הטבעית, ובכך עוברים על ההלכה (דעות פ"ד ה"א): "צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין המחלימים".
ב. ישנו עניין עמוק – כל נשמה נשפטת על פי מדרגתה; מה שנחשב "רשות" במדרגה מסוימת נחשב לחטא במדרגה גבוהה ממנה – רוצה לומר, נשמה שראוי לה להתנהג על פי שורשה ברמת קדושה מסוימת ולא תפעל כראוי בהתאם למדרגתה – תחלה – שאין סיבת החולי אלא לעוררה לתשובה, להעלותה ולהכניסה בעולם הבא למקום מחצבתה, ובעשותה תשובה הראויה יסור החולי ("שיש לטבע הזאת דעת ותבונה רבה" {מאמרי הסולם ע' סג}).
בעניין המחלה הארורה בילדים, הלב נשבר וכואב ואני תפילה שיתרפאו כולם תיכף ומיד ממש.
קטונתי לתת עצות למשפחות היקרות והכאובות, אמנם מכיוון שרצוננו רק לעזור ולסייע הרי שאלו דבריי:
בחכמת הקבלה אנו לומדים כי הוולד היקר הינו פרי מחשבתם של הוריו )ובעיקר אביו( בשעת יצירתו. כאשר המחשבות לא תהיינה טהורות, אזי נפשו של הילד תיפגם מכך (וממילא גם אבריו, כפי שלמדנו מהמרח"ו זצ"ל).
על כן, יש לדעת כי בתשובת ההורים, קרי – בתיקון והישרת הקשת הרחבה של דעותיהם, על עצמם, על הילד, על הבורא ועל מכלול ענייני החיים, וכן בשיבה לחוקי ההיגיינה הטבעית והאורגנית ניתן בס"ד להתרפא.
סיכום הדברים: הרפואה מתחלקת לארבעה יסודות:
- קיום תורה ומצוות בשלמות: רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה (כנגד רמ"ח אברים ושס"ה גידים).
- מיקוד החיים בלימוד וקיום מצוות "ואהבת לרעך כמוך" (כמוסבר בספר 'תומר דבורה' ועוד..).
- חידוש וחיזוק האמונה והביטחון בבורא יתברך כל יום מחדש – שאין רע יורד מלמעלה והכל טוב- ומי שאמר לאיבר שיחלה יומר לו שיחלים ויבריא! רצוני לומר: ריפוי המחשבה והישרת הדעות, אשר בראשן הדעה העצמית הנשמתית הטבעית והיא האמונה והביטחון בשי"ת.
- שיבה אל חוקי הבריאות הטבעית בטהרתה.
אמר החכם באדם (משלי ג, ח): "רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך".
פירש המלבי"ם ז"ל: "כי חוקי החכמה יחזקו את בריאות הגוף ועצמותיך יחליצו, אם בטבע כי רוב המותרות מחלישים את הגוף, ואם בהשגחת ה'".
אמר הבורא יתברך (שמות טו, כו): "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים (במציאות בה לא קיימת ד' היסודות הנ"ל) לא אשים עליך כי אני ה' רפאך".
והנה, זו כל עבודת היהודי בעולם – להשביר דעות מן העולם העליון לעולם הזה, לקדשו ולאחדו, שיתגלה בו בוראו, והיא רפואת כל חי, כמו שנאמר בפיוט ידיד נפש לשבת:
"הדור, נאה, זיו העולם. נפשי חולת אהבתך. אנא אל נא, רפא נא לה. בהראות לה נעם זיווך. אז תתחזק ותתרפא. והייתה לה שמחת עולם".