חרדה
ראשית, יש לדעת כי תופעת החרדה הינה תופעה טבעית ונמצאת אצל כולם, כמ"ש (שמות יט, טז): "ויחרד כל העם", "ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד" (בראשית כז, לג) וכו'.
על אף שתחושת החרדה נחוות כמאיימת ביותר,באמת הינה הדבר האחרון שיש להיות חרד ממנו.
ישנה דינמיקה נפשית שכאשר האדם חרד מן החרדה, אזי היא הולכת ומתחזקת. אמנם, יש לדעת שבעצם, חוויה זו הינה חוויה טבעית וקלה לטיפול, וממילא אין להקצין אותה כאשר מופיעה, אלא להכילה בכלים הנפשיים והתודעתיים הראויים ולהתעצם ממנה כדלהלן.
שלא כקו ימין בנפש המאופיין בחוויית תענוג, שלווה ושלמות עצמית, תופעת החרדה שייכת לקו שמאל. קו שמאל בנפש מאופיין בחוויית ותחושת חוסר תמידי בתענוג ושלמות, וממילא רצון בלתי נפסק שיהיה אחרת, מאין הרגשה הישרדותית וחווית איום על ה"אני" – איום שאאבד את מה שיש לי ושלא אשיג או שיילקח ממני מה שאני רוצה. חוויה זו היא היא שורש תופעת החרדה – תגובה פנימית לאיום! – האיום החיצוני כביכול לוקח לו את עצמו. מה שמניע כאן את האדם הינם תחושות פנימיות (לא ריאליות) חוזרות ונשנות של 'אולי אני לא בסדר', לא יודע', 'אאבד את עצמי' וכד' – האדם מונע ועסוק תדיר בהגנות.
והנה, אחד מיסודות התודעה הבריאה הינו הידיעה כי "מכל מלאכתך לא החסרת ולא העדפת", כלומר, גם לתחושת החרדה בנפש ישנו מקום מאד עמוק, חיובי ומועיל לאדם, וצריך להבינו:
כל רגש במהותו הינו חיובי, מועיל והכרחי לבניין האדם השלם. אין הבעיה ברגשות השליליים אלא בציור המעוות (המחשבות והדעות) שמאחוריהם, בסוד "בצלם יתהלך איש".
כל איום שהאדם בוחר להתייצב מולו, על אף שבתחושתו הוא מעורר חרדה ומערער לו את הקיום, מוציא מתוכו עוצמות עמוקות מאוד וכוחות נעלמים של קיום.
מבואר בחסידות כי הכוחות הזורמים מאיתנו בצורה ישירה הינם חיצוניים וחלשים יחסית לכוחות המתגלים מאיתנו בזמן של איום. הסיבה לכך הינה כי בזמן איום, האיום מחייב מאבק והתמודדות לגלות ולהוציא מקרבנו את הכוחות – להשיג מבוקשנו, לדבוק במטרה ולנצח. הלחץ מוציא מהאדם כוחות אשר טמונים ונעלמים בקרבו שכלל לא ידע על קיומם. נקודה זו היא סוד ה"אור חוזר" בחכמת הקבלה, כלומר, הוצאת כוחות מופלאים מהכוח אל הפועל דווקא במציאות של איום, חוסר, הסתר וקושי, וכפי שרמזו חז"ל: "לא יגעת ומצאת אל תאמין, יגעת ולא מצאת אל תאמין, יגעת ומצאת תאמין".
לעומת זאת, ישנה אפשרות נוספת לאדם והיא בריחה והכנעות לאיום. אמנם, בתגובה שכזאת, לא מתגלים הכוחות החיוביים, ולא זו בלבד אלא שהאדם עוד הולך ונחלש והחרדה מתגברת.
הבריחה מהתמודדות אמיתית עם האיום הינה בעצם פעולת הימנעות מהסיטואציה ומאין התכחשות לצורך לפתור את הקושי ולהשאירו מאחור. אמנם, כאמור: ככול שיברח מהתמודדות ותיקון, האיום יגדל!
ישנה אפשרות נוספת להתמודד עם האיום והיא אי התמודדות, כלומר פשוט להשתתק. במקרה זה האדם פשוט קופא, האיום משתלט עליו לגמרי והופך אותו לחלל גמור. בתופעת ההימנעות הנ"ל ישנו עוד איזה שהוא ניסיון לברוח ולהגן על עצמו, אמנם כאן הוא פשוט משתתק לגמרי ומאפשר לכל ההשפעות השליליות לחלחל בקרבו ולמצוא דירת קבע בנפשו רח"ל. תופעה זו הינה מן הקשות ביותר ומובילה להתפתחות הפרעת הדיכאון.
תנועת ההתמודדות הנכונה והראויה בנפש להפרעת החרדה הינה תנועת התקרבות לאיום (הפוך מלברוח), ההתקרבות לאיום היא התנועה אשר תוציא מקרב האדם את עוצמותיו וכוחותיו הנעלמים, היינו את הניצוץ והמקום המתוקן העומד מאחורי האיום. כמובן שהתקרבות זו תעשה לאחר בירור שכלי מסודר ושלם.
יש "להתיידד עם החרדה", כלומר לשלול אותה בתודעה כמאיימת (להוציא את העוקץ של האיום!).
כאשר האדם נמצא בקו ימין (היינו בעונג ופיוס עצמי, אמונה בעצמו, תחושת קיום בלתי מותנית וכו') אזי החרדה פחות תופסת מקום מאשר הוא נמצא בקו שמאל לבדו (היינו בתחושת תמידיות של חוסר; חוסר בטחון ואמונה בעצמו, חוסר באהבת עצמו, חוסר בתענוג וסיפוק וכו'). חרדה היא איום על הימין, ממילא ככול שיש לאדם יותר ימין כך החרדה פחות תשתלט עליו.
ישנם מספר מצבים של חוסר בימין, דבר המאפשר העצמה של המקום החרדתי:
א. המקום הבסיסי ביותר בבריאות הנפשית של האדם הינו שהאדם ירגיש שיש לו מקום, ערך וחשיבות. אדם אשר מרגיש חסר חשיבות בעיני עצמו וחווה רגשות נחיתות חווה בעצם חוסר בימין.
ב. אדם צריך להרגיש עם עצמו שהוא בסדר והוא טוב (גם אם בפועל עשה מעשים שלא יעשו {אשר זה סוד 'רפואת התשובה'}), אמנם כאשר אדם חווה ערעור על הטוב ובסדר שלו, מתבטא הדבר ברגשות אשמה שונים. תחושה זו מערערת בנפש מקום מאד עמוק וחשוב, כך שאין זה מפתיע שנובעת מכך התפרצות חרדה.
ג. זמנים בהם האדם עובר מצבי לחץ, כגון בעיות בריאותיות, חשש מפיטורין וכד'. אזי תקופת הלחץ מעמידה את האדם במצב רגשי מעורער, שהוא בעצם הלחץ המוליד את החרדה.
ד. האדם חווה תחושות של סבל (כגון סבל וכאבים של הגוף וכד').
ה. האדם חווה תחושות של עצב (כגון מאובדן קרוב, פרידה מבן זוג, דיכאון לידה וכד').
ו. האדם חווה ריקנות וחוסר משמעות אשר מביאים את האדם למצב שאינו יודע מה לעשות עם עצמו.
ז. האדם הינו יצור חברתי בטבעו וממילא הוא זקוק לחברה תומכת ואוהבת. אדם בודד או בחברה עוינת או לא מפרגנת, חווה חלל בקו ימין אשר עלול להביא להתפרצות החרדה.
ח. האדם נמצא בקונפליקטים (אפילו בבחירה בין דברים טובים). אי הידיעה והביטחון לבחור מערערת את תחושת הקיום ועלולה להוליד חרדה.
ט. ראש של כשלון, תבוסה וייאוש. ראש פסימי שבורח ונסוג מהתמודדויות החיים. להבדיל מהימין שבשמאל – המתקרב לאיום, יוזם ונאבק עימו עד שינצחו.
רוב החרדות יושבות על דמיון וטעות קוגניטיבית, בעיקר בכוח הדעת, שאדם משייך אליו דברים שאינו צריך ושאינם באמת שייכים אליו.
אלו כללות הדברים בקיצור נמרץ. מטרת הטיפול הינה לאבחן ולברר יחד עם המטופל את הרקע להתפתחות החרדה ולהובילו לחיים טובים, משוחררים, שמחים ומוצלחים כפי שראוי להם להיות.
כמובן שישנם ידיעות ופרטים נוספים הנצרכים להשלמת התהליך, אמנם החלטנו לא להביאם כאן בכדי להשאיר טעם של עוד ומוטיבציה לקחת את עצמנו בידיים, להגיע לטיפול ולהשתחרר באמת ולצמיתות מכל דבר המעכב מנפשנו את אורה ושלמותה האמיתית.
ישנו יתרון גדול בעבודה בשניים ( כמאמר החסידות "שתי נפשות אלוקיות נגד נפש בהמית אחת), וכמו שכתוב "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", "אין אדם רואה נגעי עצמו" וכו'.
אמנם, עיקר העיקרים הוא מה שכתוב במסכת אבות (א, יד): "אם אין אני לי, מי לי, וכשאני לעצמי, מה אני, ואם לא עכשיו אימתי". כלומר ברגע שתחליט/י לעזור לעצמך, ורק אז, אזי – "כל הבא להיטהר מסייעין בידו", ו"יגעת ומצאת תאמין".