ריפוי חולאים קשים ומצבי ייאוש
על מנת להבין ולהפנים את המסר במאמר זה על האדם להיכנס להכרה אמיתית של הנהגת המציאות, והיא שמעבר לכוחות הגשמיים והחומריים המוכרים לנו ישנה מערכת חוקים נפשיים ורוחניים המנהלת ומשפיע על המציאות, לאין ערוך יותר מההיגיון והסבירות הטבעית והמוכרת לנו.
כאשר תורתנו הקדושה, שהיא תורת אמת, הורתה לני כי (שמות טו, כו): "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך" היא אכן התכוונה לכך, כלומר שחולי הגוף הינו המשך וסוף של מצבו הרוחני והנפשי הפנימי של האדם.
בספר תער"ב לאדמו"ר הרש"ב ז"ל (ח"ב, ע' א'ר – א'רג) וכן בפירוש ספר ויקרא לרמד"ו ז"ל (ע' שיא) ובעוד מקורות קדושים רבים מבואר היטב הרעיון כי עיקר רפואתו השלמה של האדם תלויה בתשובה, כלומר בשיבה לחוקי העולם הפנימי והרוחני של נפשו ונשמתו.
תשובה זו מתחלקת לשני חלקים עיקריים:
- קיום התורה והמצוות, כמ"ש (ויקרא כו, א): "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם…(תזכו לכל הברכות)…ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את בריתי (תצטערו בכל הקללות ח"ו – וצריך להבין היטב, שקללה אין פרושה נקמה ועונש מה' ח"ו, שזה האחרון כולו טוב מוחלט ואור טהור, אלא כמו פרח אשר כמל ונובל במקום מדבר צייה ללא מים, כך נפש וגוף האדם נחלשים ונחלאים כאשר אינם שתולים על פלגי מי החוקה התורית, וכמאמר הפסוק (תהילים א, ג): "והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח", ומכלל הן אתה שומע לאו) (עיין היטב בספר שערי קדושה ח"א ש"א).
- "בחכמה אתברירו" – כידוע, מצבו הרגשי ואיכות ומוצלחות התנהלותו המעשית של האדם תלויים לגמרי באופן, באיכות ובעומק בהם הוא מפתח, שולט וממקם את מחשבתו.
על האדם ללמוד, להתחנך ולרכוש כלים פנימיים להתמודד בצורה נכונה ובונה עם ההתרחשויות והמאורעות השונות שבעולם הזה, ללמוד להקים זוגיות ומשפחה מאוחדת ומוצלחת, להתפרנס בכבוד וכד' – איכות ועומק הצלחת האדם וכן סידור ענייני חייו כראוי וכיאות תלויים ונובעים בעיקר מצורת חשיבתו, וממילא שם נעשית עיקר 'עבודת הבירורים' ושם מתחילה רפואת האמת.
כאשר הצינורות הרוחניים (המצוות) פגומים ו/או מידות הנפש (המחשבות והרגשות) אינם נכונים ומאוזנים, אזי נולדות כל המחלות רח"ל.
פעמים טובות ורבות ראינו לנגד עיננו, שמענו מידידנו וקראנו בסיפורי חסידות אמיתיים כי בכוח רפואת הנפש, בכוח התשובה ובכוח האמונה להתגבר ולרפא כל חולי, גם אם מבחינת הטבע ובעיניי ה"רופאים" נראה כי אבדו כל הסיכויים.
בכללות ניתן לומר כי חולי נובע מאי הארה מספקת בנשמת, נפש וגוף האדם, כאשר לכך שתי סיבות המוזכרות למעלה; פגיעה בצינורות הרוחניים השורשיים מהם עובר השפע למציאות הגלויה, ו/או עיוות ברמות נמוכות יותר, כלומר באופן תפיסת ופירוש האדם את המציאות במחשבתו והשפעתה על עולמו הרגשי והמעשי.
את יסודות אלו אפשר להרחיב למאמרים רבים ומפורטים, אמנם נסתפק בדברים הללו להבינם, להפנימם, לרצותם ולבקשם.
מאמר קטן הכמות ורב האיכות, העוצמה והסגולה, הטוען את הנשמה באור הרפואה, מופיע בספר התניא וז"ל:
"…באמת אין רע יורד מלמעלה, והכל טוב, רק שאינו מושג לגודלו ורב טובו וזהו עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם להאמין דלית אתר פנוי מיניה, ובאור פני מלך חיים, ועל כן עוז וחדווה במקומו, הואיל והוא רק טוב כל היום, ועל כן ראשית הכל שישמח האדם ויגל בכל עת ושעה, ויחיה ממש באמונתו בה' המחיה ומטיב עמו בכל רגע. ומי שמתעצב ומתאונן מראה בעצמו שיש לו מעט רע ויסורין וחסר לו איזה טובה, והרי זה ככופר ח"ו, ועל כן הרחיקו מדת העצבות במאד חכמי האמת.
אבל המאמין לא יחוש משום יסורין בעולם, ובכל עניני העולם הן ולאו שוין אצלו בהשואה אמיתית…
ואם כן הכל טוב בתכלית רק שאינו מושג, ובאמונה זו באמת נעשה הכל טוב גם בגלוי…הרי באמונה זו נכלל ומתעלה באמת הרע המדומה בטוב העליון הגנוז" (אגרת הקדש, יא. עש"ה).
סוד הרפואה שהבאנו במאמר זה מופיע גם בזוהר הקדוש (הסולם פ' קדושים אות פד – פה) וזה לשונו:
"מי שממלא נפש העני, הנה אפילו כשמגיעים ימיו להסתלק מן העולם, הקב"ה ממלא את נפשו, ונותן לו יותר חיים…ומי שלוקח שכרו של העני…אפילו נגזר על אותו האדם, כמה ימים וכמה טוב, כולם נעקרים ממנו ומסתלקים ממנו".
פירוש: צריך לדעת כי הזוהר הקדוש מדבר בתהליכים הרוחניים המתחוללים באדם אחד בלבד וכולו משלים.
ה"עני" בציתות זה הינו האדם העני בדעת, כמ"ש (נדרים מא.): "אין עני אלא בדעה". דעת מלשון חיבור, כמ"ש בראשית ד, א): "והאדם ידע את חוה אשתו".
ופירוש הדבר הוא שאדם זה (ה"עני") אינו מודע ומחובר מספיק עם פנימיותו ועצמותו לאור הבורא.
כעת, קל יותר להבין את דברי הזוהר הקדוש; כאשר האדם ממלא את נפש העני (כמבואר לעיל), אזי "הקב"ה (שהוא האור העליון) ממלא את נפשו, ונותן לו יותר חיים (שהם התענוג המרפא)".
ואם ייעדו לאדם בגורלו להגיע לגדולה (שהיא שיא התענוג וכוח החיים), אזי אם לא יישם את החוקים הנ"ל, תיגרע גדולתו ממנו, וכמ"ש: "אפילו נגזר על אותו האדם, כמה ימים וכמה טוב, כולם נעקרים ממנו ומסתלקים ממנו". והבן כל זה היטב.