שורש הגלות והגאולה

שורש הגלות והגאולה

למדונו חכמנו זיכרונם לברכה (אבות פ"ב, מ"ב) כי "כל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון".

במאמר זה התורה מסמלת את קו ימין, את מקום השכל, העונג וקניית השלמות העצמית, המקום בו האדם משקיע בלימוד ורוכש ידיעות וחוכמות על מנת להתפתח ולהשתלם.

'מלאכה' בניגוד ל'תורה' מסמלת את קו שמאל המייצג מצב של חוסר הדורש תיקון והשלמה.

ידוע כי את שורש כל המלאכות מייצג הסנדלר (חנוך, איש האלקים, היה סנדלר), הסיבה לכך היא כי תכלית סוד המלאכה הינה לתקן ולייצר דברים.

מבואר בחסידות כי הגוף הינו הנעל של הנשמה, כלומר הנעל מסמלת את נפשנו הבהמית ותודעתנו התוהית אותן עלינו לתקן ולקדש.

אם כן, יחד עם הלימוד הרי שעלינו לעסוק בעבודת תיקון – על לימוד שאינו כזה נאמר – "סופה בטלה".

לא כתוב שתורה שאין עמה מלאכה נשברת או מיטנפת, אלא בטלה – נעלמת! אור ללא כלי מסתלק!

תורה שאין לצידה כלי ביצוע, שהיא רק התעסקות עם החכמה ללא תיקון, "גוררת עוון" (מלשון עיוות).

חוסר ההארה, מחמת העדר הכלים הנכונים (המלאכה), יוצר חלל קיומי הגורר אחריו עיוותים של ימין ושמאל.

רבנו הבעל שם טוב עליו השלום פירש כך: "כל תורה שאין עמה אהבת ישראל סופה בטלה וגוררת עוון".

הסוד הפנימי העומד מאחורי  תכלית התיקון והמלאכה הינו לבנות כלים לתודעה.

הפנימיות של כל מושג התיקון מתחילה באהבת ישראל, ב"ואהבת לרעך כמוך".

כידוע, מצוות "ואהבת לרעך כמוך" נובעת מתיקון קו האמצע, שהוא עיקר תיקון האדם – לגלות את עצמו ואת בוראו יותר ויותר דרך החיבור עם זולתו.

עיקרו של עולם התוהו (תודעה המביאה לשבירה ולאי מימוש והצלחה) הינו קו השמאל.

בניגוד לקו ימין החווה שלמות ועונג עצמי מעצם היותו באופן שאינו תלותי בדבר, קו שמאל זקוק לקבל את השלמתו מן החוץ.

מציאות זו של צורך בעונג מן החוץ באופן תלותי הינה מצב ילדותי המביא את האדם לשבירה והתמוטטות. לדוגמא: אדם אשר אינו חש מכובד בעיני עצמו, ותלותי בכבוד חיצוני בכדי להרגיש טוב עם עצמו, אזי יחלש ביותר ויפגע וכו' אם לא יזכה לכך.

ערך, כבוד, רוממות, שלמות עצמית מהותית וכו' לא יכולים להתקבל לעולם מן החוץ מכיוון שהינם כבר בעצם האדם, ממילא אדם המחפש אותם בחוץ דן את עצמו לחיים שלמים של מתח ומפחי נפש, וזה שורש עולם התוהו – העולם שעלינו לתקן בסוד המלאכה.

המילוי האמיתי לחוסר הינו עצם המודעות לכך שאני טוב, שלם, בעל ערך, חשיבות ורוממות מצד עצם היותי, עוד לפני שהתחלתי לעשות.

היכולת החשובה להרגיש זאת בנפש נקנית לאדם בזמן ילדותו, בשלב העיבור והיניקה בו על הוריו להעניק לו אהבה רבה ללא תנאי. אהבת ההורה לתינוק הינה ללא תנאי– אהבה זו מעניקה לילד את היכולת לפתח את תודעתו בצורה בריאה ונכונה, והיא אותה תודעה שהקיום שלי אינו צריך הצדקות, הקיום שלי אינו מותנה בדבר מן החוץ.

בשלב זה של החינוך ההורה מספק לילד דבר עצום ומאוד מאוד חשוב ומהותי – לחשוף את השורש העצמי והמתוקן של העונג שלו שאינו תלוי בדבר ואת הערך העצמי הבלתי מותנה.

זה סודה האמיתי של הבריאות הנפשית, ימין מתוקן – עצמיות וקיום בלתי מותנים בדבר.

אדם שלא זכה לכך כראוי וכיאות יצטרך לעבור הרבה השלמות עם עצמו (שזה חלק מהאימון היהודי).

–

אם כן, נגדיר את הדברים עד כאן:

תוהו זה שמאל – חוסר המחפש לקנות שלמות דרך החוץ.

תיקון  זה ימין – עונג עצמי בלתי מותנה.

שלמות התיקון – הינה העונג העצמי הבלתי מותנה שהולך ומתפתח דרך השמאל.

על עבודת התיקון נאמר בתורה: "אשר ברא אלקים לעשות" (בראשית ב, ג), "ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך"(שמות כ, ט) ואילו על סוד השלמות נאמר: "וקראת לשבת עונג" – להתחבר לשלמות העצמית ולשבות מן החיסרון והרצון – כפי שהורונו חז"ל לכוון דעתנו בשבת 'כאילו כל מלאכתך עשויה'.

והנה, מאמרנו: "כל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון", פירושו; אדם אשר מניח את עצמו בימין בלבד ללא עבודה על תיקון העולם – מי שמחליט לעשות את כל ימיו שבת.

מבואר בחסידות כי העונג הוא אור ואילו הגבורות הם כלים. קו ימין ביחס לקו שמאל הוא אור ביחס לכלים.

כלי פירושו חסרון עם תכלית. חיסרון סתם הוא כמו כלי נקוב, אך כלי פירושו חסרון עם תכלית.

חסרון קיומי וחסרון סתמי הינם כמו כלים שבורים ונקובים, מאין חלל תהומי שלא יכול להתמלאות, אמנם כלי אמיתי הינו חלל המכיל בתוכו תוכן ואור, כלי אמיתי הוא סוד השמאל המתוקן.

הכלי האמיתי לוקח את השמאל ועוסק עימו במלאכת התיקון. המלאכה הינה לעשות בירורים במציאות על פי התורה ובכך לעשות כלים לאורותיה.

כפי שבארנו למעלה, היות האדם אוהב את עצמו ומכיר בחשיבותו ורוממותו העצמית שאינם תלויים בדבר וכו' הוא יסוד חשוב ביותר בבריאות הנפשית, אמנם יש לשאול: מה אתה עושה עם זה בעולם!? איזה תועלת אתה מביא?

כאשר אין לאדם תשובה על כך, אזי פירוש הדבר ש"סופה בטלה".

המלאכה האמיתית הינה לקחת את המקום השלם ולמלאות איתו את החללים שבמציאות.

שמאל לבד מתמוטט ונשבר. ימין לבד אינו נשבר אך האור מסתלק.

וזה שכתוב "וגוררת עוון" – חווית המציאות נשארת ריקה מכיוון שהאור הסתלק, ואז אין דבר יותר גורר עוון מבטלנות, לכן אמרו חכמים כי הבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום מביא לידי חטא וזימה (עיין כתובות נט:).

הגדרנו למעלה:

"תורה שאין לצידה כלי ביצוע, שהיא רק התעסקות עם החכמה ללא תיקון, "גוררת עוון" (מלשון עיוות).

חוסר ההארה, מחמת העדר הכלים הנכונים (המלאכה), יוצר חלל קיומי הגורר אחריו עיוותים של ימין ושמאל".

–

כעת נבין את העיוותים:

עיוותי הימין –  המאפיין העיקרי לבעיות בקו זה הינו ניתוק האדם מהמציאות, כגון: התמכרות לאלכוהול, הימורים, סמים וכד' – האדם עסוק כולו ב"עונג" ומנותק מן המציאות האמיתית שסביבו, יש כאן ויתור על החיים, הימין מנתק אותו מהמציאות, הוא אינו מתמודד עם העול של המציאות, הוא עסוק רק בריחוף וחוסר אחריות לתיקונים שצריכים להיעשות במציאותו הפרטית והכללית.

גם במקרים קלים יותר של עודף תלות בדברים חיצוניים כגון מאכלים או בני אדם וכו' – ברגעים אלו האדם מתנתק מהאחריות האמיתית שעליו לקחת על תיקון עצמו ועל תיקון המציאות, וכמ"ש "סופה בטלה".

עיוותי השמאל – המאפיין העיקרי לבעיות בקו זה הינו עודף חלל פנימי ועודף רצון. מציאות זו אינה מנותקת אלא דווקא מחוברת ביתר רגישות לעודף של רצונות ללא פרופורציה. אנשי שמאל הינם מפוחדים לא מנותקים, הם פועלים ממקום של חלל ופחד וזקוקים שהכל יתנהל כפי רצונם. כמובן שמקום כזה אינו יכול לקיים את המלאכה 'ואהבת לרעך כמוך', מלאכה הדורשת לתת מקום וכבוד לשני, להתחבר עם השונה, להשפיע ולקבל ממקום של רוממות ועונג וכו'.

–

ישנם ב' סוגי מלאכות:

1. הקב"ה מזמן לאדם התמודדויות בכל תחומי החיים. האדם נדרש להתמודד עם אויביו הפנימיים והחיצוניים, לתקנם ולא להתעלם מהם.
2. מלאכת קו האמצע – על האדם לזכור שגם אם חיי את חייו בשלמות יחסית, יש לו אחריות גדולה ואמיתית על העולם שמסביבו, וכפי שכתבנו למעלה מהבעל שם טוב "כל תורה שאין עמה אהבת ישראל סופה בטלה וגוררת עוון" – לאהוב אהבה אמיתית את רעך זו מלאכה – מהות מתקנת.

על עבודת התיקון הזאת להתחיל בביתו של האדם עם אשתו וילדיו ולאחר מכן להתפשט על העולם כולו.

כידוע, בית ראשון נחרב על גילוי עריות (קליפת הימין), עבודה זרה (קליפת האמצע) ושפיכות דמים (קליפת השמאל).  70 שנים בלבד לקח לעם ישראל לתקן זאת עד שנבנה בית שני.

והנה, בית שני נחרב בסיבת שנאת חינם, שלכאורה הרבה פחות גרוע מהעברות הנ"ל, אמנם טרם תוקן עד עצם היום הזה, מזה כבר 2000 שנים.

הסיבה לכך נעוצה בעצם המושג 'שנאת חינם', אדם שונא את האחר ולא נוח לו בנוכחותו ללא שום סיבה לגיטימית ואמיתית. מכיוון שהסיבה לכך אינה ידוע הרי שלא ניתן לתקנה וממילא הגלות נמשכת.

אמנם הסיבה לכך ידוע בהחלט והיא הישות של האדם – תדמית עצמית בעייתית של האדם בה הוא בונה את האני שלו דרך התנשאות והנמכת זולתו.

אדם זה יוכל להסתדר עם מי שבעיניו נחשב פחות ממנו, אמנם עם מי ששווה לו או חלילה מעליו אינו יכול להסתדר ואף שונא אותו מכיוון שמאיים עליו ומערער לו את קיומו – האני של האדם לא מסתדר עם הזולת והוא אינו מבין מדוע.

כאשר הרע גלוי אזי קל יותר לתקנו (ולכן לקח רק 70 שנים לתקן את עברות בית ראשון), אמנם כאשר הרע נסתר אזי הרבה יותר קשה לבררו ולתקנו.

כידוע בעולם התוהו, ישנן קליפות בשבע המידות שאותן קל יותר לתקן, כגון: כעסים, פחדים תאוות וכד', אמנם ישנו שורש מופשט יותר שקודם לשבע המידות, שהקליפה שם עדינה יותר, אך היא השורש האמיתי של התוהו והיא קליפת מדין.

בתורתנו הקדושה מתוארות מלחמות רבות שמתוארות בצורה קצרה, אמנם לתאר את מלחמת מדין מקדישה התורה פרשה שלימה.  הקב"ה ציווה את משה (במדבר כו, יז): "צרור את המדינים והכיתם אותם" ובפרשת מטות (במדבר לא, א): "וידבר ה' אל משה לאמר: נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך".

פרטי הפרטים במלחמה זו מתארים את תיקון שורש התוהו – תיקון שורש שנאת החינם – תיקון המלחמה הפנימית שבאדם בין ימין לשמאל.

כאשר האדם אינו מאוזן ומחובר לעצמו כראוי ותדמיתו העצמית מעוותת, אזי במקום שתהא אחדות והרמוניה, נולדים מכך כל הקונפליקטים, המלחמות, הקיצוניות, הפירוד ושנאת החינם.

אמנם, אם חיבורו של האדם לעצמו יהיה בצורה מתוקנת כנ"ל, אזי יוכל בקלות להתפשט עם רוממותו ואהבתו על שאר הבריות, ללא קונפליקטים, ללא פירוד וללא שנאה חס ושלום.

–

אם כן, עיקר המלאכה ומהותה האמיתית קשורה עם "ואהבת לרעך כמוך". מדוע?

מכיוון שאהבת הזולת הינה המבחן האמיתי של התודעה המתקנת את שורש הקלקול; יש רעך יש כמוך וניתן להתחבר יחדיו בהרמוניה. אין איום אחד מן השני ושנאה ופירוד בעקבות כך.

על האדם לפתח בעצמו תדמית עצמית נכונה כנ"ל ומתוך האני שלו להיות מסוגל להתחבר לשני ולהשפיע לו את צרכיו.

אם שנאת חינם היא שורש כל המשברים, הרי שאהבת חינם הינה שורש כל התיקונים. אהבה שאינה נובעת מהתועלת שלי מהנאהב אלא אהבה המבוססת על עצם החיבור בינינו.

עצם היכולת להתחבר הינה שורש התיקון. חיבורו הנכון של האדם לעצמו ומתוך כך להתחבר עם זולתו הוא הוא שורש התיקון כמבואר בהרחבה.

העבודה הפנימית של האדם לא יוצרת ערך אלא מגלה אותו.

אדם המבקש לעצמו בריאות נפשית, כלומר להיות מתוקן לפי ערך, צריך כל הזמן לגלות את מהותו העצמית הקיימת ולהתחבר אליה, ובאותו הזמן גם לעבוד על תיקון החסרונות, אך אסור שהחסרונות הללו יערערו לו את עצמו.

מכיוון שזה שורש הקלקול, הרי שכאשר סוד זה יתוקן תבוא הגאולה בב"א.

וזה סוד מאמר: "כל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון".