סוד המצוות
ביאור מצוות התורה כולל בתוכו רבדים פשוטים, עמוקים ויותר ויותר עמוקים עד רבדים שאין בכוח השכל האנושי להשיג.
מחקר סוד ותכלית המצוות הינו לאין ערוך ולאין חקר, אמנם נסתפק ונעתיק כאן קטע אחד מספרו של רבנו הרמח"ל זצ"ל, המבאר בלשונו המיוחדת את עיקרי הדברים, וז"ל (ספר דרך ה', פרק בתורה ובמצות):
"עיקר הבריאה כולה הוא, שרצה הבורא יתברך לברוא האדם, שיהיה מתדבק בו יתברך, ונהנה בטובה האמיתית, וזה על ידי שיהיו לפניו שני דרכים, דרך הטוב ודרך הרע, ויהיה לו כוח לבחור באיזה מהם שירצה, וכשיבחר בדעתו ובחפצו בטוב וימאס ברע, אז תינתן לו הטובה האמיתית הנצחית.
ואמנם, כל שאר הנבראים לא נבראו אלא לשראתה החכמה העליונה צורך בם לשימצא עולם שלם, ימצא בו האדם בבחינה זו שאמרנו, ויוכל לעבוד אותו יתברך, להשיג על ידי זה הטובה האמיתית.
ואולם מה הוא הצורך שיש לעולם בכל הנבראים האלה איננו נודע אצלנו. אך מה שקבלנו מן החכמים זיכרונם לברכה הוא שעיקר הכל – האדם, ושבעבורו נבראו כל שאר הנבראים, ושעיקר בריאתו של האדם אינה אלא לשיזכה לטובה האמיתית, ואולם ראתה החכמה העליונה שכדי שישיג הטובה האמיתית הזאת, ראוי בתחילה שינוסה ויעמוד בניסיון, והנה לצורך זה, ברא לו עולם שיהיה בו מקום לנסות בו, דהיינו שיהיה בו מציאות טוב ומציאות רע, עד שיוכל למאוס ברע ולבחור בטוב.
ואמנם מציאות הטוב והרע האמיתי הוא, שהנה שם האדון ברוך הוא בעולם קדושה וטומאה, פירוש – קדושה היא מציאות קורבה אליו יתברך, וטומאה היא מציאות ריחוק ממנו יתברך;
הקדושה היא השפעה שהאדון ברוך הוא משפיע במי שראוי לזה, והשראה ששורה עליו;
הטומאה היא ריחוק שהקדוש ברוך הוא מתרחק, והעלם שמתעלם (עיין הקלסה"ז, אות י).
אמנם האמת הוא, שהנה ברא האדון ברוך הוא איזה כוחות רוחניים לצורך עניין זה והם כוחות יושפע מהם חושך וזוהמא, אשר בכל מקום שתמצא שם הזוהמא ההיא מתרחקת ממנו הקדושה ויתעלם משם אורו יתברך, ואלה נקראים כוחות הטומאה.
ואולם שם האדון ברוך הוא כוח במעשי האדם לעורר את השורשים העליונים (כוחות הנשמה והעולם הפנימי), והיינו שיהיו ממשיכים אור שפע קדושתו יתברך ואור טובו, או המשך הזוהמא והטומאה ההיא.
(לשאלה כיצד נובעת זוהמא מכוחות הנשמה, מבאר בתער"ב {כרך ב, ע' א'לז} כי הזוהמא הינה הציור הרע והתאווה הרעה שנקראים יצר הרע, אמנם עצם הכוח המתאווה הוא טוב, שיכול להתאוות לאלוקות, כמ"ש הרמח"ל כאן: "שיהיו ממשיכים אור שפע קדושתו" והבן.
והנה, כל עבודת האדם הינה לברר ולתקן את אותם ציורים חיצוניים המלובשים על רצונו – להפריד את הרע ולהעלות את הטוב, שהוא הרצון לקדושה. עיין באתר במאמר 'כוחו העיקרי של האדם').
והנה ייחד לו מעשים שעל ידם תימשך הקדושה, וציווה להתמיד בהם, והם כלל המצוות. וייחד מעשים שעל ידם תימשך הזוהמא וציווה להימנע מהם והם כלל האיסורים (בסוד 'אחרי המעשים נמשכים הלבבות').
ואמנם, הטובה האמיתית אינה אלא הדבקות בו יתברך, והנה המצוות כבר בארנו שהם הממשיכים שפע קדושתו יתברך ואור טובו, על כן אלה הם האמצעים שעל ידם תושג טובה האמיתית, כי מי שהרבה להתקדש בשפע קדושתו יתברך, הוא ראוי להידבק בו, וליהנות בטובה האמיתית, ומי שהרבה לטמא בזוהמא שזכרנו הוא יהיה בלתי ראוי לדבק בו, וידחה ממנו.
ואמנם יש בכל הדברים האלה מדרגות רבות, בין בשפע הקדושה או הזוהמא שזכרנו, וכן בטובה שנקנית על ידי המעשים הטובים, והדחיה שנדחה האדם ממנה, על ידי הרעים, והוא ההפרש שבין אדם לחברו במעלה האמיתית.
וצריך שתדע שכמו שניתן לאדם שיהיה ממשיך לעצמו קדושה או זוהמא, כן ניתן לו שבכוח מעשיו ימשיך בכל הבריאה כולה הקדושה או הזוהמא, ונמצא כל הבריאה מיתקנת או מתקלקלת על ידי האדם, ויחשב זה לזכות לצדיקים שמיטיבים לבריאה, ולחובה לרשעים שמקלקלים אותה וכמו שזכרנו לפנים.
ואמנם, הדרך שבו ממשיכים מעשי האדם את ההשפעות האלה הוא בכוח ההקבלה שזכרנו למעלה שיש בין הנמצאים השפלים ובין הכוחות העליונים, עד שכאשר יתנועע אחד מן הנמצאים למטה הנה יגיע התעוררות אל הכוח המקביל לו למעלה, ואז על ידי הכוח ההוא תסובב התולדה שתסובב בהמשכת ההשפעות.
כי הנה, אם המעשה ההוא יהיה מחלק המצווים, יתעורר הכוח שמעליו ויתחזק, ועל ידו תמשך ההשפעה של קדושה ממנו יתברך כפי עניין ההתעוררות שנתעורר, ואם יהיה המעשה מחלק הנמנעים יגרום פגם בכוח העליון, כפי עניין המעשה הרע ההוא, ויתעלם כנגד זה אורו יתברך ויתרחק, ויתעורר תחת זה אחד מן כוחות הטומאה, ההופכי להשפעת הקדושה שנתעלמה, וימשך ממנו משך זוהמא כפי ההתעוררות שנתעורר,
ועל דרך זה בתשובה יסור הפגם, ולא יהיה עוד כוח לכוח הטומאה לפעול, ותשוב השפעת הקדושה ותימשך כראוי". עכ"ל.
בספר שערי קדושה חלק א' שער א', רבנו המהרח"ו מעמיק יותר – עיין שם היטב.
ובספר ראשית חכמה (פרק אור עולם, פ"ו) הביא רבנו אליהו וידאש זצ"ל כי:
"לעולם אל יחשוב אדם בדעתו ויאמר: חוטא אני, ועוונות רבות עשיתי, ומה יועיל לי עשיית המצוות?
אלא אם עשה עברות הרבה – יעשה מצוות הרבה.
שנאמר (משלי כד, ו): "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה"; אם עשית חבילות חבילות של עברות – עשה כנגדן חבילות של מצוות".
"גדולה מצוה, שמנחלת לעושיה חיים בעולם הזה ובעולם הבא (היינו הצלחה בעולם המעשה ותענוג השגה והשראה בעולם הפנימי); שנאמר: "שמור מצוותי וחיה"" (שם פרק אור גדול, פ"ו).