את המושג "קליפות" ניתן לבאר בהרחבה רבה, שכן השפעתן רבת פרטים ועומקים, אמנם במאמר זה נתמקד בנקודה היותר גבוה של הופעתן.
כתב בעל הסולם זצ"ל (מאמרי הסולם ע' רעד {ומופיע גם באור הבהיר ערך קליפות}):
"קליפות המה הכוחות השולטים על בני אדם שלא יעיינו בכל דבר עד סופו, אלא שיסתפקו במועט. דהיינו שדי להם הבנה שטחיות קלושה, שנדמה כמו שקולף קליפה העליונה מהחכמה ומניח את העיקר. וע"כ לא יועיל שכל האדם להבין בעבודתו יתברך, כי העוונות משליטים עליהם כוח הסטרא אחרא הנ"ל, ולא יוכלו לעיין כל צרכם בהתורה והחכמה הקדושה, וע"כ מורדים בו יתברך". עכ"ל.
להבין אומרו "כי העוונות משליטים עליהם כוח הסטרא אחרא", אעתיק את לשון רבנו האדמור הרש"ב זצ"ל וז"ל (בשעה שהקדימו תער"ב ח"א, אות ע"ה):
"וסיבת החלישות (הנפשית) הוא כמ"ש (תהילים לא, יא): "כשל בעוני כחי" שע"י העוונות נכשל ונחלש כח הנפש כו', דכשם שלגבי מעלה ארז"ל בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח כו' ולהיפך מתישין כו', כמו כן הוא בנפש שע"י העוון נחלש כח הנפש כו', ועניין החלישות הוא שכוחות הנפש האלקית נחלשים שאינו כלי לקבל אור אלקי, וכל שכן שאין בו כוח לצאת מחומריות הנפש הבהמית ובפרט להתגבר עליהם כו', ולא עוונות ממש אלא על ידי עיוות ועיקום שמעקם דרכו ונמשך אחר חומריות הגוף ונפש הבהמית הרי זה מחליש כח הנפש האלקית, וכמאמר 'תוקפא דגופא חולשא דנשמתא' כו', ומיצר ומגביל את הנפש שהכוחות שלה מתעלמים שזה עניין חלישות הכוחות כו', והוא עניין טמטום המוח והלב כו', ומלביש את הנפש עד שמורידה לימשך אחריה ואינה יכולה לעלות ולצאת ממנה כו' והוא עניין גלות הנפש". עכ"ל.
משני מקורות אלו למדנו כי 'קליפות' הן כוחות הנפש הבהמית המתגברים על האדם חסר ההדרכה והיגיעה ומונעים מנשמתו את עיקר עניינה – עיון שלם בענייני החכמה בכלל ובענייני האלוקות בפרט.
ליתר פירוט וביאור נעתיק את לשון רבנו הגדול הרמב"ם זצ"ל וז"ל (מו"נ ח"א פל"ד):
"הסיבות המונעות את פתיחת הלימודים בענייני האלוקות (מעשה מרכבה {יסודי התורה פ"ב הי"א}):
הסיבה הראשונה:
קושי הדבר כשלעצמו ועדינותו ועומקו.
הסיבה השנייה:
– קוצר דעת כל בני אדם בראשיתם, לפי שלא ניתנה לאדם שלמותו הסופית מראש, אלא השלמות מצויה בו בכח, ובראשיתו נעדרת ממנו בפועל.
– חוסר הכשרה שתוציא אותו הכח אל הפועל (כלומר, לימוד מלאכת ההיגיון כפי הסדר, מדעי הטבע וכן תלמוד וראשונים).
– מעצורים…והמטרידים (כגון מחלות וכד', או דעות קדומות עקומות ועקושות).
– פנאי להכשרה.
הסיבה השלישית:
– אריכות המצעים (ההקדמות וההצעות הדרושות לאדם כדי להכינו לקראת מדעי האלוקות), כי יש לאדם בטבעו חשק לחקירת התכליות, אלא שעל הרוב הוא נלאה או דוחה את המצעים…יסתפק בדמיונות כוזבים שנפשו נינוחת בהם…כי הצורך למצעים הכרחי, ושאי אפשר להגיע אל החכמה האמיתית אלא לאחר הכשרה (עיין מאמרי הסולם ע' ריח- ריט).
הסיבה הרביעית:
– ההכנות הטבעיות:…המעלות המידתיות הם מצעים למעלות ההגיוניות, ולא יתכן שיושגו הגיוניות אמתיות כלומר מושכלות שלמות כי אם לאדם בעל מדות מוכשרות מאד, אדם נוח ומיושב.
– תכונה מזגית שאי אפשר עמה להיות שלם כלל (כגון מי שהוא בטבעו חם לבב מאד, או מי שמזג האשכים שלו חם וכן אנשים בעלי פעלתנות וחירוף נפש ותנועותיהם פזיזות מאד בלתי מסודרות מורים על ליקוי הרכבה (ליקוי טבעי) ורוע מזג)…ולפיכך אי אפשר בלי שיקדמו המצעים המדותיים, עד שיהא האדם בתכלית התקינות והשלמות, כי תועבת ה' נלוז ואת ישרים סודו (משלי ג, לב).
– מרוחק למודו לבחורים, ואף אי אפשר להם לקבלו מחמת המית טבעיהם וטרדת מחשבותיהם בלבת הגדילה, עד אשר תשוך אותה הלבה המביכה, ויושגו להם הנחת והשקיטה, וייכנעו לבותיהם, ויהיו ענווים מצד מזגם.
– הכנה טבעית הכרחית בהם…יש בבני אדם חלושי מחשבה מאד..ומהם מי שיש לו מחשבה נכונה וכושר הנהגה בעניינים המדיניים והוא הנקרא יועץ, אבל אינו יכול להבין מושכל ואפילו קרוב למושכלות הראשוניים.
– ויש בבני אדם בעל הבנה זכה בטבעו השולט בנסתרי העניינים בדברי הסבר קצרים מחוכמים והוא הנקרא נבון לחש, אלא שלא עסק ולא הושגו לו המדעים (לא עסק בלימודים).
הסיבה החמישית:
– ההתעסקות בצרכי הגוף…בנישואין ובבנים…דרישה למותרות במאכלים…אם רבו התעסקויותיו בדברים אלו ההכרחיים וכל שכן בשאינם הכרחיים ונתחזקה תשוקתו להם יחלשו בו התשוקות העיוניות וידעכו, ויהיה למודו בהם ברישול ורפיון וחוסר חשק, ועל ידי כך לא ישיג מה שיש בכוחו להשיג, או ישיג השגה משובשת ומבולבלת מן ההשגה וקוצר היכולת".
סיכום המאמר:
הבורא יתברך ברא את האדם בחומר וצורה (עיין מו"נ ח"ג פ"ח); כל נטייה אל החומר באה מצד הקליפה, כל נטייה אל השלמות באה מצד עצמות הנשמה וחכמת תורה.
"כל אבדן והפסד או חסרון אינו אלא מחמת החומר….כל חי אינו מת וחולה כי אם מחמת חומרו לא מחמת צורתו. וכל מרדי (מריי, פשעי) האדם וחטאיו כולם נספחים הם לחומרו לא לצורתו, וכל מעלותיו נספחים הם לצורתו….ניתן לה כלומר לצורה האנושית יכולת על החומר, וממשל ושיפוט ושלטון, כדי שתכפהו ותכניע דרישותיו ותחזירהו ליושר האפשרי ולאיזונו" (שם).
זה שכתב בעל הסולם זצ"ל למעלה שבסיבת הקליפות "מורדים בו יתברך", היינו מגבירים את בחינת חומרם, היינו את המציאות שאין לה שום מציאות, והבן היטב.