מאמר – תיקון האדם
כידוע, ישנן שתי נפשות כלולות באדם – נפשו השכלית והאלקית ונפשו הבהמית.
עיקר עבודת האדם בעולם הינה להזדהות ולהעצים את נפשו השכלית ולהשליטה על נפשו הבהמית, כך שכל רגשותיו ומעשיו יהיו מבוררים ומושכלים במוסר וחכמה (אשר זו בעצם מטרתנו בכל הטיפולים למיניהם).
בחירה זו תרומם ותגדל את האדם להיות ראוי לקבל את תכלית הבריאה, והיא ההשראה וההשגה בהיות השי"ת טוב ומיטיב, ומשגיח על כל המציאות כולה ואין עוד מלבדו – אשר זה התענוג הגדול ביותר שקיים.
כאשר האדם זוכה להשגה זו ע"י עבודתו הרוחנית, אזי מתעוררת בקרבו טבעה האמיתי של נשמתו והיא תכונת האהבה והרצון להשפיע ולהתחבר עם נפש כל חי.
ההזדככות וההתפתחות האישית של האדם בהרגשי הלב את הבורא יתברך, אהבתו ויראתו, ובתיקון והעלאת המוחין והמידות, תוליד ברצונו תנועה נוספת של התחברות והשפעה למה שמחוץ לו במעגלים יותר ויותר רחבים, כפי גדלותו.
התנועה הנפלאה של גדלות והתפתחות אישית המתבטאת בחיבור והשפעתה לזולתו היא תנועת החיים ותיקון האדם. רצון האדם נהפך לצינור – הוא מקבל שפע מהבורא יתברך ומעבירו לצרכי המציאות להשתלם.
בראשית, על האדם לפתח אהבה עצמית מתוקנת, אח"כ להרחיבה על אשתו וילדיו, על שאר בני סביבתו ועד העולם כולו וכל אשר בו.
כאשר כל אדם ינהג באופן הזה, אזי יוכל הבורא יתברך להתגלות על כלל המציאות ולהתייחד עם בריאתו בייחוד שלם, שהוא תכלית ושלמות הכל וערגתה של נשמת החיים – השכינה הקדושה.
חשוב מאד לדעת ולזכור שהגדלות, הרוממות העצמית, היכולת לאהוב, להתחבר ולהתענג על ה' ראויה לכל אדם באשר הוא, כמ"ש: "יגעת ומצאת תאמין". עבודה זו היא זכות עצומה לאדם ולא טרחא חלילה וחס!
הציווי לעבודה זו מופיעה בתורה הקדושה בזו הלשון:
"כי תשמע בכל ה' אלקיך לשמר מצותיו וחקתיו הכתובה בספר התורה הזה כי תשוב אל ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך: כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחוקה הוא: לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה: ולא מעבר לים הוא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה: כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו:
ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע…ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך: לאהבה את ה' אלקיך לשמע בקלו ולדבקה בו כי הוא חייך וארך ימיך…" (דברים ל,י-כ)(עיין הקדמה לתע"ס, אות כא).
אם כן, לאחר התבוננות, שהיא עיקר חובת החפץ בחיים, על האדם האמיתי עם עצמו לבחור לקדש את חייו, לרוממם ולהעמיקם ולהתייחד עם בוראם, שהיא, ורק היא, מנוחתו החפץ בה ושלמותו.