מחלות הנפש האנושית
רבנו "הנשר הגדול" רבי משה בן מיימון (הרמב"ם) זצ"ל, מבאר בספרו מורה נבוכים לאורך כל הספר כחוט השני כי (ח"ג פמ"ו):
"ההשקפות הרעות שהם מחלות הנפש האנושית"
השקפות אלו נמצאו בעולם והוטבעו בתודעת האדם כבר משחר ההיסטוריה. בתקופות הללו רוב העולם האמין בדעות הכוזבות של העבודה הזרה, כלומר בסברות בטלות הקשורות בבורא יתעלה, ועסק בעבודת אלילים.
וכמ"ש רבנו הגדול, המופלג מכל אשר בכוח הלשון להלל ולשבח, רבנו הרמב"ם זצ"ל (מו"נ ח"א פל"ו):
"וכוונתי במילת כפירה, קביעת דעה על דבר היפך מכפי שהוא. וכוונתי בכסילות, כסל במה שאפשר לדעת אותו".
בחלק השלישי של ספר המורה (פרק לב ואילך), מתחיל רבנו הגדול לבאר כי בכל מצוות התורה והלכותיה ישנם טעמים המבארים כי כל מטרתן של ההלכות והמצוות הן עזיבת אותן דעות קלוקלות שהאדם הורגל בהן "לסלק את אלה החלאים המושרשים", "הדמיונות (השיבושים) הקשורים באותם הלבבות החולים אשר חלים מושרש" (פמ"ו), ובמקומן אימות וביסוס הדעות המתוקנות ביחס למציאות ה' ואחדותו – כך "מרפאים את ההשקפות הרעות שהם מחלות הנפש האנושית".
כתב רבנו (שם) כי:
"ומטרת ה' הראשונה וחפצו שהתורה הזו תהיה דעתנו (השקפתנו וסברתנו) ונעשה המעשים שבה".
עיקר דעת התורה מכוונת לחבר את האדם עם הוד קדושת מעלת רוממות נשמתו, שיתבונן נפעם למול האחד יחיד ומיוחד הנשגב מכל רעיון המקיף אותו מעבר לכל מקום ומעל לכל זמן ולעובדו בשכל ותענוג.
אין ספק כי כאשר האדם יהיה מונח בתודעה זו, וכל שכן העולם כולו, אזי לא תהיינה לא מחלות ולא מלחמות, אלא אהבה, אחדות, נבואה ושלמות.
כידוע, לדמיון אין סוף, לכן משחר ההיסטוריה ועד היום, נרקמו עיוותי הדעות אחת על חברתה – רצון ודמיון האדם ייצרו לעצמם תוכן שכלי המורכב מהשקפות נפסדות. 'שכל' זה מציג לאדם את העולם שלפניו כפי אותן ההשקפות.
אם כן, הרי אין פלא שהאדם נופל לדיוטות התחתונות ביותר של חולאים וכהות הלב וכי העולם נראה כמו שהוא נראה ואין צורך להאריך.
בהתבוננות פשוטה ניתן לזהות שעיוותי דמיון אלו ימשיכו במרוצת בלבולם ולעולם לא ימצאו ישועה, כמאמר חכמים "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" (עיין מאמר מהות הדת ומטרתה, הרב אשלג זצ"ל, ד"ה 'רבים טועים' עד סופו).
על כן, רק ישועה אחת לנו, והיא דעת התורה הקדושה והשלמה, דעת יציבה אחת ויחידה, בלתי משתנה, היא מחשבת הבורא יתברך עצמו שניתנה לראש הנביאים במחזה העליון.
רק בכניעה אליה מתוך אהבה ויראה, ובהתמסרות הנפש ללימוד כל פרטיה, כיצד להורידם לחיי המעשה, בסוד דעת שלמה, תבוא רפואה וגאולה לעולם בב"א.
שכל מעוות יראה עולם רע כפי עיוותיו, שכל טהור ושלם יראה הוויה טהורה, קדושה, שלמה, מאוחדת ומענגת נפש כל חיי.
זו היא רפואת האדם והאנושות ללא ספק, וכן כתב רבנו הגדול הרמב"ם זצ"ל (מו"נ ח"ג פמ"ו):
"…ואם היה החטא במידות יתנהג בהפך אותה המידה כמו שבארנו בהלכות דעות (פרק ב) וזולתה (הקדמת אבות פ"ד), ואם היה החטא עיוני כלומר שנתגבשה בדעתו השקפה בלתי נכונה מחמת בטלנותו ורשלנותו בחקירה ובהתבודדות בעיון, ישתמש נגד זה בביטול מחשבתו וחדלונה מלחשוב במאומה מענייני העולם כי אם במושכל בלבד ובבירור הדעה הרצויה, כעניין שנאמר (איוב לא, כז): "ויפת בסתר לבי ותשק ידי לפי", שזה משל על העצירה והחידלון בעת הרגשת הטעות…" (עיין ח"א פ"ה).