סוד רפואת הצדיקים
עלינו לתרץ את השאלה השכיחה: כיצד קורה שישנם צדיקים שחיים הפוך בתכלית מכל חוקי הבריאות הטבעית ובכל זאת מאריכים בחייהם שנים רבות ואיכותיות?
כך כתב הרמד"ו זצ"ל (ישעיהו לט א):
"וזהו עניין אמרם ז"ל: שקודם חזקיהו לא היה שום חולה שיתרפא מחוליו, שאין כוונתם לומר שום חולה סתם, שהרי מצינו באלישע שחלה ג' חלאים, אלא חולה שנטה למות. והטעם שחזקיהו זכה לכך, לפי שגנז ספר רפואות – שכל החולים היו משתמשים מזה הספר ולא היו מבקשים ומתפללים אל ה', ולכן בשכר זאת הקב"ה רצה להראות שאפילו חולה שנטה למות כשיתפלל אל ה' אפשר לו להתרפא מחוליו". עכ"ל.
ההצהרה כי יש לתפילה כוח ריפוי עצום וכי היא יכולה להבריא את האדם מחולאים קשים ביותר הסמוכים לשערי מוות, נראית לאדם ה""נורמאלי"" חסרת שחר, דמיונית ומנותקת לגמרי מן המציאות.
ובאמת הצדק עם האדם ה"נורמאלי", הרי אין הדבר נתפס בשכל ובשום הגיון בריא.
אמנם, עלינו להבין את הכוחות הפועלים כאן; תפילה נובעת מהשתוקקות הנשמה להתאחד עם אור החיים. השתוקקות זו אינה מאי אילו טעמים שכליים, אלא מעצם הקשר השורשי הקדום של הנשמה עם האור העליון.
ייסורי החולי מעצימים את התפילה עד אשר מתקבלת בשמי מרומים. 'מתקבלת', פירושה שכתוצאה מהתפילה יורדים אורות של קדושה וחיים הקרויים 'השראת השכינה' ומאירים באיברי האדם, כל אור באיבר הראוי לו, ומרפאים אותו.
כאן תופסים החוקים של מי שאמר לשמן שידלוק הוא יגיד לחומץ שידלוק.
סודות אלו הם בתו של המלך, שאינו מגלה אותה למשוקעים ביישותם העצמית, אלא לבעלי הרצון להידבק במלך עצמו, באמת החיים עצמה – אלו כשיתפללו יענו.
מחד, אין ספק כי השפעת אורות הקדושה עולה בהרבה על השפעת חוקי הבריאות הטבעית, המזונות הראויים וכו' ומאידך, אין ספק כי עלינו להשתדל לשמור על חוקי הבריאות (שגם הם אלוקות).
אלא שהסוד הוא איזון.
האיזון של כל אדם שונה ומשתנה.
על האדם מחד, להיות מחובר וקשוב לעולמו הפנימי, ומאידך לעלות את שכלו לשכל האמת, הוא שכל התורה, וכך למצוא את נקודת האיזון הנכונה לו בכל עת מחייו – לחבר שמים וארץ ולאור באור החיים הנצחיים.